ריבה ביתית היא הכל מלבד ריבה ביתית

אני בוחרת פירות ברשימת הקניות באינטרנט ואין הרבה כאלה שאפשר להכין מהם ריבות. יש שסק. המחיר שלו אינו מצדיק את התאווה הפתאומית שלי לעמוד במטבח ולבשל ריבות ולצנצן אותן בצנצנות נס קפה ג'ייקובס ריקות שאני אוספת, כי הן מעולות יותר מכל צנצנת אחרת שקונים ריקה, וממלאים.

אני מרגישה ריקה, וממלאת מה שאפשר.

אני לא אוכלת אבל אני מבשלת ומקפיאה.

סאבטקסט מובן מאליו לתא ההקפאה.

אני כמעט שלא אוכלת את הריבות האלה ובטח לא עם כל הסוכר הזה, מעט ככל שאשים, אבל אני חייבת ליצור מסורת בית אמא לילדים עלומים שלא עוזבים אותי ולא יעזבו אותי למרות שכבר מזמן המשכתי בדרכי.

יש אבולוציה שהיא חזקה מכל הפנמה של צו שפיות עליון.

כנראה שחלק ממני יישאר משוגע ולא שפוי לעד רק משום שיש לי ילדים שלא נולדו.

יש אמהות שכולות כאלה שממשיכות לרקוח ריבות בחגי האביב כדי להתכונן לקיץ, לבד.

אחותי הכי קטנה מברכת אותי לחג ומפצירה בי לצאת לחירות.

אני יוצאת לאטי כי אני נזכרת שנולדתי בכלל אחרי שנגמר לאמי החודש התשיעי ומשכו אותי החוצה בניתוח קיסרי.

בכוח.

בזהירות בגלל צעיף הטבור הכרוך פעמיים על צווארי.

אבל החליטו בשבילי ומשכו.

לא רציתי לצאת.

לא רציתי, נשבעת לכם.

ידעתי בדיוק מה מחכה לי ולכם.

ידעתי שאני אחת ויחידה וכנראה שככה זה צריך להישאר.

אני מזמינה לי תות שדה.

לא יודעת למתי.

כמעט 12 שקלים ליחידה ואת אף פעם לא תדעי אם הם טריים למטה בתחתית עד שתגיעי אליהם לבד.

תעשי מהחיים ריבה, מותק.

החיים הם תותי שדה באריזה ב-12 שקל ליחידה.