אני רוצה להסביר למה אני כמעט אובססיבית בתיעוד פומבי של חיי, של חסרונותיי, של כישלונותיי, של משבריי, מעבר לדחף היצירה שלי כאמנית. אני יודעת שחלק מהם דומה למה שקורה אצל אחרים, חלק לא. אני יודעת שאצל רבים אחרים יש משברים וכשלים הרבה יותר גדולים, בעיקר משום שאתם נשואים או הייתם כאלה, ואני מעולם לא. זה מוסיף לא מעט דילמות שנחסכו ממני, אבל כמובן שהיו לי גם אחרות.
אסביר כעת אחת ולתמיד משהו שכתבתי כאן לפני כמה שנים והוא מקבל משנה תוקף עוד יותר לנוכח מותם של עוד כמה קדושים אחרי מותם לאחרונה. השורה התחתונה היא שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן להעמיד אף אחד במצב כזה שבו אחרים נושכים שפתיים כדי לא לומר על אנשים מתים - הם דווקא היו ככה וככה. מי אנחנו בכלל?
מצד שני - איך ייתכן לפטור אנשים מאחריות למעשיהם, במיוחד אם עמדו בצמתים חברתיים ולאומיים חשובים ומשפיעים במיוחד? קטונתי, אבל עדיין גם במעגל האינטימי שלי לא רוצה להביך אף אחד. אני כבר עושה זאת בעצמי, לבד :)
אני מתכננת לחיות עוד עשרות שנים, ולו רק מהסקרנות לאן כל זה יוביל, נוסף על ההנאה שלי מכל הנסים והנפלאות. מוות מסמן לכולנו כמה אנחנו בסך הכל בני אדם וכמה הכל מתגמד מולם. מה גם שאין אחר כך עם מי לדבר, כמו שנוכחתי בכך כשהוריי מתו לי מבלי שהספקתי ללבן אתם דברים. לכן, כבר היום אני מספרת על עצמי כל מה שאני רואה לנכון לספר, וזה המון. שלא יהיה מישהו שלא סגר אתי סיפור לא פתור, שלא יהיה מישהו שלא ברור לו משהו.
אל דאגה, לא הכל מותר לציבור. אני קנאית מאוד לפרטיותי ומעטים מאוד נכנסים אליה ממש. אני משאירה לי רק מה שלגמרי פרטי שלי ולא צריך להגיע לכולם, וכמו שאתם מבינים מאישה אינטנסיבית כמוני - גם שם יש הרבה. זה המינון הנכון לי. לכם מינון אחר, בוודאי.
אני עושה כמיטב יכולתי לספר על עצמי בכנות איפה אני טועה, ואיפה אני משתנה, ולמה אני נופלת, מבלי להכריח אף אחד לשקר ולהסתיר משהו עליי אחרי מותי, גם אם מכירים אותי רק 200 חברי הפייסבוק שלי. בכוונה יש לי כאן מעט, למרות שאני מכירה מאות. אני מתישה כשקוראים אותי בכמויות :)
יהיו ספרים, ובלוגים, ומדיה חברתית, ושיחות עם אנשים, וסיפורי הצלחה והודיה לאלוהים ולחיים ולאנשים הטובים שנמשכו אליי, ותודה להם לכל החיים, וכל מה שאני מקווה שיוצא ממני ומגיע אליכם בטוב.
עוד אני מייעצת תמיד לכולם לכתוב ולתעד את עצמם, לא רק כדי לוודא שיידעו עליכם כל מה שצריך, אלא בעיקר בגלל הסיבה הבאה:
אל תתנו לאף אחד את התענוג לשקר ולסלף את החיים שלכם וכל מה שהספקתם בחיים. זה לא שווה את זה וזה לא מגיע לאף אחד, אלא אם כן זאת הכוונה שלכם מלכתחילה - לספר מעשיות ולהמציא על עצמכם אגדות. במקרה שלי, לשמחתי או לתדהמתי, כנראה שאפילו האגדות יחווירו מהחיים והתשוקה שלי לחיות :)
אלה החיים שלי, ואף אחד לא מקבל ממני רשות לסלף אותי ולא לדייק, וזה כל מה שיש ביצירה היומיומית שלי כדי להעיד עליי. זה הכל.
אסביר כעת אחת ולתמיד משהו שכתבתי כאן לפני כמה שנים והוא מקבל משנה תוקף עוד יותר לנוכח מותם של עוד כמה קדושים אחרי מותם לאחרונה. השורה התחתונה היא שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן להעמיד אף אחד במצב כזה שבו אחרים נושכים שפתיים כדי לא לומר על אנשים מתים - הם דווקא היו ככה וככה. מי אנחנו בכלל?
מצד שני - איך ייתכן לפטור אנשים מאחריות למעשיהם, במיוחד אם עמדו בצמתים חברתיים ולאומיים חשובים ומשפיעים במיוחד? קטונתי, אבל עדיין גם במעגל האינטימי שלי לא רוצה להביך אף אחד. אני כבר עושה זאת בעצמי, לבד :)
אני מתכננת לחיות עוד עשרות שנים, ולו רק מהסקרנות לאן כל זה יוביל, נוסף על ההנאה שלי מכל הנסים והנפלאות. מוות מסמן לכולנו כמה אנחנו בסך הכל בני אדם וכמה הכל מתגמד מולם. מה גם שאין אחר כך עם מי לדבר, כמו שנוכחתי בכך כשהוריי מתו לי מבלי שהספקתי ללבן אתם דברים. לכן, כבר היום אני מספרת על עצמי כל מה שאני רואה לנכון לספר, וזה המון. שלא יהיה מישהו שלא סגר אתי סיפור לא פתור, שלא יהיה מישהו שלא ברור לו משהו.
אל דאגה, לא הכל מותר לציבור. אני קנאית מאוד לפרטיותי ומעטים מאוד נכנסים אליה ממש. אני משאירה לי רק מה שלגמרי פרטי שלי ולא צריך להגיע לכולם, וכמו שאתם מבינים מאישה אינטנסיבית כמוני - גם שם יש הרבה. זה המינון הנכון לי. לכם מינון אחר, בוודאי.
אני עושה כמיטב יכולתי לספר על עצמי בכנות איפה אני טועה, ואיפה אני משתנה, ולמה אני נופלת, מבלי להכריח אף אחד לשקר ולהסתיר משהו עליי אחרי מותי, גם אם מכירים אותי רק 200 חברי הפייסבוק שלי. בכוונה יש לי כאן מעט, למרות שאני מכירה מאות. אני מתישה כשקוראים אותי בכמויות :)
יהיו ספרים, ובלוגים, ומדיה חברתית, ושיחות עם אנשים, וסיפורי הצלחה והודיה לאלוהים ולחיים ולאנשים הטובים שנמשכו אליי, ותודה להם לכל החיים, וכל מה שאני מקווה שיוצא ממני ומגיע אליכם בטוב.
עוד אני מייעצת תמיד לכולם לכתוב ולתעד את עצמם, לא רק כדי לוודא שיידעו עליכם כל מה שצריך, אלא בעיקר בגלל הסיבה הבאה:
אל תתנו לאף אחד את התענוג לשקר ולסלף את החיים שלכם וכל מה שהספקתם בחיים. זה לא שווה את זה וזה לא מגיע לאף אחד, אלא אם כן זאת הכוונה שלכם מלכתחילה - לספר מעשיות ולהמציא על עצמכם אגדות. במקרה שלי, לשמחתי או לתדהמתי, כנראה שאפילו האגדות יחווירו מהחיים והתשוקה שלי לחיות :)
אלה החיים שלי, ואף אחד לא מקבל ממני רשות לסלף אותי ולא לדייק, וזה כל מה שיש ביצירה היומיומית שלי כדי להעיד עליי. זה הכל.
אהבתי את הצילום המצורף, את האצבעות הקפוצות מעט פתוחות
השבמחקתודה רבה.
מחק