הפרי המותר

 

אני מנסחת בימים אלה את הפרק בספר שלי על שמנות את הכעס שלי על תזונאים דה לה שמאטע, במיוחד באתרים ועיתונים. לעניות דעתי המוסמכת בשבתי כשמנה מילדות שלא הידרדרה לאנורקסיה או בולמיה, רובם יוצרים הפרעות אכילה דווקא.

השתגענו לגמרי עם כל הפנאטים נטולי ההיגיון והסבירות, כשלמעשה תזונה היא דבר פשוט ביותר - טבעית ככל האפשר, מה שעושה טוב לגוף בריאותית אם אין הגבלות רפואיות, ומה שנכון כבר אלפי שנים ולא השתנה לא חייב להיות מוקצה מחמת מיאוס רק בגלל טרנדים של מופרעי אכילה.

אמנם אני צמחונית רוב חיי, אבל תמיד שנאתי ירקות ופירות. הסתפקתי בלא לאכול בשר ולחיות ממוצרי חלב וביצים, ופחמימות, כמובן. אי אפשר בלי, לא משנה מה אומרים לכם. הרי בכל אוכל יש פחמימות.

אבל הגיל עושה את שלו והמשקל חזר בגלל סיבות שונות ואין ברירה. אז התחלתי לאכול פירות ברגע שגיליתי מקור זול יחסית לקניות.

להפתעתי, גיליתי שאני מרזה טוב ומהר יותר עם פירות, ולא מעט מהם. ברור לי שזה אישי וזה מותאם גנטית ויש כאלה שיש להם מניעה רפואית או שזה פשוט לא בגנים שלהם, אבל נראה לי שהרוב מפיקים מזה תועלת.

אלא מאי? משום מה, מחרטטים אותנו בהפחדות על סוכר (כשאין סוכרת) כשגם ככה אי אפשר לאכול בלי סוף.

למה?? למה להפחיד אנשים מפירות?

יש כל כך הרבה תועלת בפירות, ולא רק סיבים.

במקרה שלי, אחרי בעיות ספיגה לאורך השנים, נראה לי שוויטמינים ומינרלים נספגים טוב יותר אצלי בצורה הטבעית, ולכן אני מרגישה מצוין אחרי זה והמשקל מסתדר לאט. כמו כן, נראה לי מעניין המחקר המתפתח על חיידקי מעיים טובים שמשנים את המאזן. אולי בגלל זה?

בכל אופן, בחודשים האחרונים אני אוכלת תפריט שאני קוראת לו הסיוע ההומניטרי שלי. בתצלום, אחת המנות ממנו: פנקייק גבינה-בננה עם פירות.

פנקייק פירות תצולם: אילת מיטש