דילוג לתוכן הראשי

לא קורקטית Uncorrected

חפש בבלוג זה

זה למה

בתאריך דצמבר 07, 2014

קבל קישור
Facebook
Twitter
Pinterest
אימייל
אפליקציות אחרות

טוב, נרגעתי.

אני יודעת למה.

הירח מלא כמעט

ואני נפרדת סופית

מהעבר שלי.

קבל קישור
Facebook
Twitter
Pinterest
אימייל
אפליקציות אחרות

תגובות

הוסף רשומת תגובה

רשומות פופולריות

בין רעב לתיאבון

אני לא רעבה ולכן אני לא קמה לאכול. יש לי תיאבון עצום למשהו שאין לי מושג מהו ולכן אוכל לא יספק לו מענה כעת. אני מרגישה אותו מאוד אבל לא מזהה מהו. הדבר היחיד שאני בטוחה בן לגמרי הוא העובדה שהתעוררתי לתחושות. זהו הסימן הראשון שאני כבר מתחילה להיות פה.

יום אחד יאהבו גם אותך

יום אחד אפשר יהיה לדבר שוב מבלי לצעוק, מבלי לשנוא, מבלי לכעוס. ביום כזה לא אדע מה מותר לי להרגיש ומה מותר לי לומר, אני מודה. אבל אני מייחלת ליום הזה שבו לא יהיו לי אנשים שלא ארצה לראות לעולם משום שלא אבטח בעצמי ובתגובות שלי. אני רוצה לדעת שאהיה בסדר כאשר אראה אותם ואוכל להגיד לעצמי: זה בסדר, חומד, את לא בסכנה. את בטוחה עכשיו. אף אחד לא יפגע בך לרעה. אף אחד לא יגיד לך לעולם שהוא רוצה להילחם עלייך וייעלם שוב אחרי לילה אחד. יום יבוא ומישהו יגיד לך מילים ויהיו להן משמעות וכיסוי והוא לא יברח רק משום שהפחדים שלו היו גדולים משלך. יום אחד את לא תהיי מפחידה וקשה כל כך. יום אחד, את תראי, יאהבו גם אותך.

זיכרון, נטירה, מחיר

היום, יותר מתמיד, אני משוכנעת שבכל משפחה יש אחד שזוכר הכל, בדיוק רב, נוקשה וחסר פשרות, ממנה עצמו לנוטר הזיכרון והעדויות. למוח יש מנגנון השכחה מופלא והוא גם היחיד שיכול לשחרר את עצמו מכבלי כאב הרשומות. הוא היחיד שזכאי להגיש חשבון על הזיכרון אבל משום מה הוא זה שמשלם מחיר על הכל.

‏מופעל על ידי Blogger

Ayelet Maria Mitsch סיליין