אני סובלת מבדידות איומה, לא מטיפשות.
אני חייבת לזכור את זה ולא להישבר.
אני מנסה.
אני מתקשה לזכור שאני לא אשמה,
לא אשמה, לא אשמה על מה שאני.
אני סובלת מבדידות איומה,
ומבחירה גרועה של האנשים שבהם
אני נותנת אמון.
אפשר לפרש את זה כטיפשות צרופה,
אפשר לראות בזה בחירה אומללה
שנובעת מבדידות, לא מטיפשות.
אני לא אשמה,
אבל אני מתקשה לסלוח לעצמי
על האנושיות שלי שנדרסת שוב ושוב.
זהו לוז העניין.
תגובות
הוסף רשומת תגובה