מבדק בטיחות

בוקר שבו אני מבינה שלא בטוח שאני אשמה בכך שנגמרת לי הסבלנות לסובלנות אבל מנסה להישאר פתוחה לכל האפשרויות. האמונות שלי עומדות למבחן מחמיר מתמיד משום שבתהליך של פירוק ובנייה מחדש אני נוגעת ביסודות הפועמים והחשופים של המבנה שלי.

מעניין שאחת המשרות שאני מחזיקה בהן כעת, משרות שהגיעו אליי בזרם הברכות ששפע לקראתי בשבועיים האחרונים, היא ניהול אדמיניסטרטיבי של חברה לייעוץ בטיחות. אני מוצאת את עצמי מנהלת יומן קפדני של אנשים שיוצאים מגדרם כדי להבטיח בטיחות וחיים של עובדים, אורחים ולקוחות, מקשיבה למונחים מקצועיים כמו סיכונים, מבדקים ותאונות, ובטיחות מעל הכל.

משום מה, בטיחות היא לא מובנת מאליה בכלל בחיים הפרטיים שלנו ואולי בגלל זה אנחנו נקלעים לכל כך הרבה מצבים שמהם אנחנו יוצאים בשן ועין, ועוד משכנעים את עצמנו שזה בסדר כי אלה החיים. אלה לא החיים. החיים הרבה יותר פשוטים מזה ואנחנו בוחרים לסבך כל דבר כי זאת צורת התקשורת של היום – בועה, מתפתלת, פחדנית ושמה את עצמנו בסוף הרשימה.

ואז אנחנו מגיעים לגיל המתקדם הזה באמצע החיים ורק אז חוזרים לכל המכתמים והפתגמים הפשוטים האלה שמעוררים בנו חלחלה בגלל ה"ניו-אייג'יות" שלהם. שום דבר לא חדש בהם מלבד העובדה שאנחנו מוכנים להאזין להם סוף סוף ולהתפשט מאמונות מגבילות שצברנו במהלך החיים כי אלה החיים שאנחנו מצויים בהם לטוב ולרע. זה יכול להיות פשוט וטוב יותר. זה עניין של בחירה, כמו תמיד. אנחנו לא בוחרים את הרגשות שלנו כי הם הזרם היחיד שאנחנו לא יכולים לשלוט בו, בהיותם חלק מהמפרט הטכני שלנו. אנחנו כן יכולים לבחור לשלוט במחשבות, באמונות, בשיפוט שלנו.

אני בודקת כעת את המציאות כדי לוודא בדיוק מה משכתי לחיי ומה קורה מחוץ לי בלי קשר אליי, איך זה עובד באמת כל עניין המשיכה הזה. האגו מנסה לרסן את עצמו ולזכור שאני לא מרכז העולם שלכם אלא רק שלי. אחת האמונות שכדאי לנו להשאיר היא שאנחנו יכולים להיות אחראים לחלק מהאנשים שקורים לנו בחיים הפרטיים שלנו, או לפחות לאנרגיה שאנחנו מקרינים החוצה ובכך מושכים אלינו את מי שניזון מאנרגיה כזאת.

איך אומרים את זה כמו שאומרים את המונחים האלה בעבודה החדשה שלי? אני בונה את מבדק הבטיחות של מקרן האנרגיה שלי, ואת הסיכונים שלו לעצמי בעיקר, וגם לאחרים. זה מה שאני יכולה לומר כעת על השלב החדש והמשתדרג של חיי.

בתמונה: אחת המתנות שקיבלתי מאמי ז"ל ונשארו שלמות עדיין.