1. מחר יתקיים כנס חירום של העובדים הסוציאליים בתגובה לכתבות שהיו בשבועיים האחרונים על תפקודם, על מלחמות הגירושים וכהקדמה לפרסום דו"ח סילמן על מערכת הרווחה והוצאת ילדים מהבית. העיתוי אינו מקרי - בתום הדיון בכנסת על הכתבות שגילו מה הם עושים באמת. כמו כן, עומד להתפרסם, אני מקווה, דו"ח סילמן.
ועדת סילמן הוקמה על ידי שר הרווחה, מאיר כהן, כדי לבדוק את הטענות על ליקויים בתפקוד עובדי הרווחה, כמו ניתוק שרירותי של ילדים מהוריהם. שנים טוענים כנגד המשרד שהוא מסרב לתת לבודקים חיצוניים לבדוק, ואכן, מחומר שראיתי בקבוצות הסגורות, מר כהן מסתפק בחוו"ד של הממונים או העובדים שנגדם הגישו תלונה כדי לפטור את המתלוננים ש"הנושא מוכר ובטיפול", ואינו יורד לחקר העניין בעצמו או מבקש בדיקה חיצונית.
כדי להמחיש את גודל השערורייה, יוסי סילמן ישתתף מחר בכנס העובדים הסוציאליים המוחים על הפרסומים נגדם. אין לי תקוות ולא ציפיות, בדיוק כמו להורים המעורבים.
2. מחר יתקיים גם דיון חירום בוועדת הכנסת. לצערי, זה יהיה עלה תאנה נוסף לקראת פרסום דו"ח משרד הרווחה על המערכת שאמור להתפרסם מתישהו בעתיד הקרוב. סביר להניח שזה יהפוך לעוד זירת השפלה של אבות ואמהות שיזעקו על העוולות שנגרמו להם באמת, לא האנשים שהוציאו מבתיהם את הילדים בצדק.
אני בספק אם מישהו מוכן לשמוע באמת את המתלוננים. הראיה לכך היא מדיניות ממשלה שלא לאפשר תביעות נגד עובדי רווחה שהתרשלו בתפקידם וגרמו לטרגדיות. לעובדי הרווחה יש חסינות גורפת,על חשבון משלם המסים, בדיוק כמו לחברי כנסת.
3. אדם סביר שאינו פוחד מבדיקה עצמית ומהודאה בטעות לא יאמר לעולם ש"עם יד על הלב, אני לא חשה צער על אף מקרה בו הוצאתי מביתו", כמו שאמרה על כך פקידת הסעד הראשית בתחקיר "ישראל היום" של מיכל יעקב-יצחקי ונעמה לנסקי. לא ייתכן שלא נעשו טעויות פה ושם, והכחשה גורפת משקפת רק עיוורון ואטימות, שגם הן מילים קלישאתיות אבל מייצגות נאמנה את הבעיה.
לא תעזור גם הביקורת החוזרת ונשנית של בתי המשפט על עובדי הרווחה, שיקוליהם ופעולותיהם. לשמחתנו, יש די עובדי רווחה הגונים והוגנים שבוחרים אחרת, ואנחנו יודעים שלא מעט מאנשי המשטרה, מערכת המשפט והרווחה שנפגעו בעצמם מהאג'נדה הפוגענית של משרד הרווחה כבר בוחרים לפעול ולא לשתוק.
4. התקשורת אשמה. הסיפורים האלה משוועים לאוזן קשבת ולאומץ מול המערכת כבר שנים. לו היו מעזים לבדוק את מערכת הרווחה כראוי בצורה עקבית כמו שעושים למערכות אחרות, כמו הבנקים למשל, לא הייתם מופתעים מכך שהצטבר כל כך הרבה זעם נגדה. זה היה שם כל הזמן, אבל לא נגעו בזה באמת.
5. זה נראה מוזר שגברים ונשים מאחדים כוחות בקרב הזה, למרות אינטרסים מנוגדים, לכאורה. לי זה אומר שאם "אויבים" עושים לפחות כברת דרך יחד, זה סימן שהייתה להם סיבה טובה לעשות זאת.
כולי תקווה שלקראת הקרב האמיתי והמכריע על מסקנות שניט ושיפמן אנשים יבינו שהמציאות השתנתה וטובת הילד מחייבת שינוי עמוק בתפיסת העולם.
ועדת סילמן הוקמה על ידי שר הרווחה, מאיר כהן, כדי לבדוק את הטענות על ליקויים בתפקוד עובדי הרווחה, כמו ניתוק שרירותי של ילדים מהוריהם. שנים טוענים כנגד המשרד שהוא מסרב לתת לבודקים חיצוניים לבדוק, ואכן, מחומר שראיתי בקבוצות הסגורות, מר כהן מסתפק בחוו"ד של הממונים או העובדים שנגדם הגישו תלונה כדי לפטור את המתלוננים ש"הנושא מוכר ובטיפול", ואינו יורד לחקר העניין בעצמו או מבקש בדיקה חיצונית.
כדי להמחיש את גודל השערורייה, יוסי סילמן ישתתף מחר בכנס העובדים הסוציאליים המוחים על הפרסומים נגדם. אין לי תקוות ולא ציפיות, בדיוק כמו להורים המעורבים.
2. מחר יתקיים גם דיון חירום בוועדת הכנסת. לצערי, זה יהיה עלה תאנה נוסף לקראת פרסום דו"ח משרד הרווחה על המערכת שאמור להתפרסם מתישהו בעתיד הקרוב. סביר להניח שזה יהפוך לעוד זירת השפלה של אבות ואמהות שיזעקו על העוולות שנגרמו להם באמת, לא האנשים שהוציאו מבתיהם את הילדים בצדק.
אני בספק אם מישהו מוכן לשמוע באמת את המתלוננים. הראיה לכך היא מדיניות ממשלה שלא לאפשר תביעות נגד עובדי רווחה שהתרשלו בתפקידם וגרמו לטרגדיות. לעובדי הרווחה יש חסינות גורפת,על חשבון משלם המסים, בדיוק כמו לחברי כנסת.
3. אדם סביר שאינו פוחד מבדיקה עצמית ומהודאה בטעות לא יאמר לעולם ש"עם יד על הלב, אני לא חשה צער על אף מקרה בו הוצאתי מביתו", כמו שאמרה על כך פקידת הסעד הראשית בתחקיר "ישראל היום" של מיכל יעקב-יצחקי ונעמה לנסקי. לא ייתכן שלא נעשו טעויות פה ושם, והכחשה גורפת משקפת רק עיוורון ואטימות, שגם הן מילים קלישאתיות אבל מייצגות נאמנה את הבעיה.
לא תעזור גם הביקורת החוזרת ונשנית של בתי המשפט על עובדי הרווחה, שיקוליהם ופעולותיהם. לשמחתנו, יש די עובדי רווחה הגונים והוגנים שבוחרים אחרת, ואנחנו יודעים שלא מעט מאנשי המשטרה, מערכת המשפט והרווחה שנפגעו בעצמם מהאג'נדה הפוגענית של משרד הרווחה כבר בוחרים לפעול ולא לשתוק.
4. התקשורת אשמה. הסיפורים האלה משוועים לאוזן קשבת ולאומץ מול המערכת כבר שנים. לו היו מעזים לבדוק את מערכת הרווחה כראוי בצורה עקבית כמו שעושים למערכות אחרות, כמו הבנקים למשל, לא הייתם מופתעים מכך שהצטבר כל כך הרבה זעם נגדה. זה היה שם כל הזמן, אבל לא נגעו בזה באמת.
5. זה נראה מוזר שגברים ונשים מאחדים כוחות בקרב הזה, למרות אינטרסים מנוגדים, לכאורה. לי זה אומר שאם "אויבים" עושים לפחות כברת דרך יחד, זה סימן שהייתה להם סיבה טובה לעשות זאת.
כולי תקווה שלקראת הקרב האמיתי והמכריע על מסקנות שניט ושיפמן אנשים יבינו שהמציאות השתנתה וטובת הילד מחייבת שינוי עמוק בתפיסת העולם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה