האשליה הזאת שאפשר להיות צודק וטהור מפקירה את המערכה הפוליטית רק למי שמוכן ללכלך ידיים תוך כדי עשייה. לא חייבים להיות מנוולים ולהזדהם בפוליטיקה, זהו מיתוס שמטפחים העצלנים שבטוחים שהמציאות מורכבת רק מדיבורים ולא ממעשים. חייבים לעשות ולא רק לדבר.
כבר כתבתי שאני לא משתגעת על כל דבר שמרב מיכאלי אומרת, אבל זכותה, כמובן. מרב מיכאלי סופגת אש מכל הכיוונים דווקא משום שיש לה יכולות שלרבים בשדה הזה אין. ממנה מצפים ליותר. עבדתי איתה תקופה קצרה ונוכחתי מקרוב במקצועיות וביסודיות שלה. באותה תקופה גם מחקתי בשיטתיות ובקריזה את הכינוי "בוז'י" מכל ידיעה שפרסמנו אז בדסק, משום שזה מגוחך בעיניי להתייחס לשר או חבר כנסת כאילו אנחנו חברים מהשכונה. זה כל כך טיפוסי שפוליטיקאים ישראלים מתייחסים לעצמם ולבעיות שעומדות בפני ישראל בצורה תינוקית כל כך. ככה בדיוק נראית הפוליטיקה הישראלית - מגוחכת, מתיילדת, חובבנית או נקמנית.
האבסורד הוא שמי שעושה ונוקט עמדה חוטף סכינים בגב, ועוד מצפים ממנו לעמוד על "עקרונות רמים ונישאים". המציאות שלנו נחותה, חבוטה, מייאשת ומתסכלת ומחייבת לעבוד עם מה שיש לנו ולא עם מה שאין. ברכות למרב מיכאלי על האומץ שלה, פעם נוספת, בתקווה שישנסו שם מותניים ולא יעמדו מהצד ויניחו למדינה הזאת לשקוע מבלי להטות שכם לעזרה.
לנוכח כל ההכרעות המאוד קשות שיש להכריע סביר להניח שתהיה פה ממשלת אחדות, בסופו של דבר, בדיוק כמו שהיה קורה לו שלי יחימוביץ' הייתה אוזרת אומץ ונכנסת לממשלה. רק תארו לכם מה היה קורה לו הייתה מחלצת את משרד האוצר מהמינוי הנוכחי האומלל שכולנו אוכלים את פירותיו הבאושים. סביר להניח שלא מעט החלטות היו נכפות עליה על ידי נתניהו, חבל שגם היא התיילדה בסופו של דבר והחליטה לשחק במשחק שבו רק היא קובעת את החוקים. לא חוכמה גדולה להימנע מלקחת אחריות ולנסות להשתלב בתמונה הגדולה גם כשיש לה פחות שליטה בה.
רק מי שמעז להיכנס לתוך התמונה יכול לשנות אותה, זאת החוכמה כולה על רגל אחת.
כבר כתבתי שאני לא משתגעת על כל דבר שמרב מיכאלי אומרת, אבל זכותה, כמובן. מרב מיכאלי סופגת אש מכל הכיוונים דווקא משום שיש לה יכולות שלרבים בשדה הזה אין. ממנה מצפים ליותר. עבדתי איתה תקופה קצרה ונוכחתי מקרוב במקצועיות וביסודיות שלה. באותה תקופה גם מחקתי בשיטתיות ובקריזה את הכינוי "בוז'י" מכל ידיעה שפרסמנו אז בדסק, משום שזה מגוחך בעיניי להתייחס לשר או חבר כנסת כאילו אנחנו חברים מהשכונה. זה כל כך טיפוסי שפוליטיקאים ישראלים מתייחסים לעצמם ולבעיות שעומדות בפני ישראל בצורה תינוקית כל כך. ככה בדיוק נראית הפוליטיקה הישראלית - מגוחכת, מתיילדת, חובבנית או נקמנית.
האבסורד הוא שמי שעושה ונוקט עמדה חוטף סכינים בגב, ועוד מצפים ממנו לעמוד על "עקרונות רמים ונישאים". המציאות שלנו נחותה, חבוטה, מייאשת ומתסכלת ומחייבת לעבוד עם מה שיש לנו ולא עם מה שאין. ברכות למרב מיכאלי על האומץ שלה, פעם נוספת, בתקווה שישנסו שם מותניים ולא יעמדו מהצד ויניחו למדינה הזאת לשקוע מבלי להטות שכם לעזרה.
לנוכח כל ההכרעות המאוד קשות שיש להכריע סביר להניח שתהיה פה ממשלת אחדות, בסופו של דבר, בדיוק כמו שהיה קורה לו שלי יחימוביץ' הייתה אוזרת אומץ ונכנסת לממשלה. רק תארו לכם מה היה קורה לו הייתה מחלצת את משרד האוצר מהמינוי הנוכחי האומלל שכולנו אוכלים את פירותיו הבאושים. סביר להניח שלא מעט החלטות היו נכפות עליה על ידי נתניהו, חבל שגם היא התיילדה בסופו של דבר והחליטה לשחק במשחק שבו רק היא קובעת את החוקים. לא חוכמה גדולה להימנע מלקחת אחריות ולנסות להשתלב בתמונה הגדולה גם כשיש לה פחות שליטה בה.
רק מי שמעז להיכנס לתוך התמונה יכול לשנות אותה, זאת החוכמה כולה על רגל אחת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה