עובדות:
אני לבד.
אין לי משפחה.
עקרונית, יש לי אפשרות להשתחרר ולצאת אל העולם.
מעשית, אני פוחדת כי זה אומר להודות בכך שאני לבד ואין לי משפחה.
שאני לא יכולה ליפול לנטל על חבריי שהם כמו משפחה כי יש להם משפחה משלהם.
העתיד שלי ייווצר על ידי.
העתיד שלי אומר, נכון לעכשיו, ללא משפחה שהקמתי לעצמי.
אני פונה לעולם הרחב.
אני רוצה לעולם הרחב.
אני רוצה לצאת לטיול הגדול שלא יצאתי אליו מעולם ותכננתי בכל שנותיי בצבא.
אני מדברת בשפה של העולם הגדול למרות שאני ישראלית.
אני יהודייה וישראלית כל כך, אבל קל לי לוותר על היבטים מסוימים כי אני גם בינלאומית.
תמיד הייתי.
תמיד אהיה.
זאת נקודת החיבור החזקה ביותר שלי עם אמי, זיכרונה לברכה.
זהו חבל הטבור שלי איתה.
זהו חבל שלא מנתקים לעולם והוא לא חונק אלא משחרר מעתה, אם רק אתייחס אליו כך.
הפחד להשתחרר ולצאת אל העולם נובע מכך שאני צריכה לוותר על עברי,
החלק שאינו שמרת אותי אלא מעכב אותי.
אני צריכה להשאיר מהעבר רק את מה שהכשיר אותי לצאת החוצה, לעולם.
הכאב גדול.
כאב השחרור והיציאה גדול, פיזית ונפשית, אבל חייבים להתגבר על כך ולעשות זאת.
שינוי חייב לבוא אחרת כל מה שיתבוסס במי אפסיים עומדים יירקב וינציח את מי שהפכתי להיות:
נרגנת מרוב חוסר סיפוק,
כועסת על חוסר הגשמה,
זועמת על כל מי שחי בשלום עם עצמו כשאני לא כך,
מתוסכלת מהפחד שלי לצאת מפה וללכת לשם.
היום אני מבינה סוף סוף מהו הפחד שלי לשחרר
ולמה אני חייבת לתת לזה לקרות.
בכל יום שעובר אני מבינה יותר באמת, לא רק כקלישאה.
אני אוהבת את זה ואת עצמי.
היום אני שמחה למרות הפחד כי הבנתי אותו וכמה הוא מכיר רק את עצמו.
יישר כוח, את בדרך הנכונה!
השבמחקרוב תודות.
מחק