11 יום לפני

עוד מתנה לעצמי, 11 יום לפני יום ההולדת שלי, והיום אני עושה משהו נפלא שלא עשיתי כבר חודשים - אני מנסה לבכות. לא לגמרי יכולה כי אני בת אלף גסת רוח, להגדרתכם, אבל לפחות נותנת צ'אנס לחוק הכלים השלובים לעבוד.

יש לי אין ספור סיבות ואף אחת מהן היא לא החיים שניתנו לי אלא מה שעשיתי בהם, ההחלטות הרופסות שלי לא להיות אני אלא אתם, הבחירה שלי להיות נחמדה מדי דווקא.

כבר מזמן הייתי צריכה להקשיב לאינטואיציה ולמשאלת הלב האמיתית שלי, להתנתק מהציוויליזציה ולחיות כמו שאני רוצה באמת, כמו שתכננתי תמיד. במקום זה ניסיתי למצוא חן יותר מדי, תתפלאו. הייתי טובה מדי לעולם, העולם גמל לי כמו כל אדם שנופל על שק חבטות חינמי שגם אומר לו תודה.

היום אני בוכה כי לא מגיע לרובכם אותי ולא מגיע לי רובכם. אני כועסת כל כך על עצמי ולא סולחת לי את הרפיסות לוותר על מי שאני.

אולי מחר אהיה אני, בת אלף הרבה יותר קשוחה?

לא אכפת לי יותר, האמת.

אני כבר רוצה שהכל ייגמר ולא אצטרך להסביר שום דבר יותר.

בלילה בלילה אתן לפיזיקה לעבוד ולהבכות אותי.

11 יום נותרו לי גם לבקש סליחה מעצמי וגם לסלוח באמת, לא בעוואנטה, כמו שאתם סולחים לבני הזוג שלכם שבוגדים בכם ו"משקמים".

קח אותי, אלוהים. קח כבר, לך לעזאזל עם כל מה שבראת.