מחשבה פרטית וכאובה מאוד, מבולבלת ולא
בטוחה שיש לי מסקנות סדורות, אולי לכם כן.
ביממה האחרונה ראיתי שני פוסטים חשובים
ומרגשים שנושאם הוא מה קורה כשמבקשים מאבא והוא אומר לא:
יהודה וקסמן ז"ל שנאלץ לומר
שלפעמים מבקשים מאבא והוא אומר לא.
שייבדלו לחיים ארוכים וטובים, אישה אחת
שנאלצה להסביר לבתה למה לא יהיו להם עוד תינוקות, כי לפעמים אבא אומר לא למרות
שמבקשים. אז קרה לה נס והיא הרתה ועומדת ללדת בשעה טובה בימים אלה.
אני, תמיד ביקשתי מהאבא הפרטי שלי והוא
אמר כן.
תמיד ידעתי שאני ילדה של אבא.
אמא אמרה הרבה לא ואני נלחמתי ועשיתי
מה שאני רוצה, גם לרעתי.
דווקא אמא ואני הכי קרובות בכל דבר
והיא חסרה לי מאוד.
כשהבנתי מאיזה אבא לבקש זה כבר היה
מאוחר מדי.
אני כבר לא אהיה אמא ולא יהיה לצדי אבא
משלי.
אני מבינה את הכאב שלהם בכל תא בגופי,
בכל ילד שרציתי ולא נולד לי, כי יש להם שמות שאני שומרת לעצמי. אתם דיברתי הרבה עד
שחדלתי.
וגם זה שייך לשבוע יום ההולדת שהחל
בתאריך העברי ל' בסיוון השבוע ויסתיים ב-30 ביוני יום שלישי.
ממה את פוחדת? שאלה אותי אישה יקרה
אחת, כתבי הכל.
מזה שלא יהיו לי יותר חלומות, אני עונה
כעת לעצמי.
מזה שלא יהיה לי יותר מה לבקש מאבא
ומעצמי.
שום דבר שאני חושבת עליו היום אני לא
רוצה כמו שרציתי להיות אמא ובעלת משפחה אוהבת ובית קטן ופשוט.
פשטות של חיים, זה מה שאני מפחדת שלא
תהיה לי.
אני עייפה כל כך, אבא.
תן לי כוח לחלום ולא לפחד עוד.
אנא.
תגובות
הוסף רשומת תגובה