סיפור על חיים ומוות ונסים שקרו לי ולא קרו לאחרים.
אין לי מושג מה קרה בכנרת מול הבדלי הגרסאות בין המשטרה למשפחות. המשטרה חילצה 80 רוחצים בסכנת טביעה. המשפחות טוענות שלא עזרו להן. אין לי מושג למה אנשים עדיין נכנסים לים כשיש רוחות עזות כשכל כך מסוכן. אנשים חושבים שאם זאת כנרת או שזה ים חלק יחסית זה גם בטוח, ואני מספרת לכם כעת את הסיפור שלי כדי להפחיד אתכם ולהרתיע אתכם מהמשחקים האתגריים האלה.
עדיף שתישארו בחיים.
הסיפור שלי קרה לפני 36 שנה, כשאמי לקחה אותנו לאילת לקמפינג על החוף, ואליי הצטרפו שתי חברותיי הטובות.
הים היה חלק ונפלא, כתמיד, ולא נראה מסוכן.
נכנסנו לים בסבבה, חברתי ואני, ולא ידענו שהרוח הצפונית מסוכנת מאוד גם כשאנחנו נחות על גלשן רוח ללא מפרש.
היה כל כך גרוע באותו יום שגולשים ורוחצים מנוסים מאתנו נסחפו וכמעט טבעו. באותו יום המשטרה ואנשים פרטיים עבדו קשה מאוד לחלץ אין ספור אנשים מהים בגלל הרוח הצפונית שהחלה לנשוב בחוזקה פתאום.
כמה רחוק הגענו?
נעלמנו לחלוטין מעיני האנשים בחוף ורק שנים אחר כך הבנו כמה מזל היה לנו, יותר משכל.
פשוט נעלמנו במרחבי מפרץ אילת והיינו בטוחות שאנחנו בדרך לסעודיה, כי כבר הדרמנו עמוק לתוך ים סוף.
מכירים את ספינת הדבור שמפטרלת באופק? עברנו אותה.
ראינו את החוף שכמעט נעלם, כמו פס דק של חול מדברי.
הדבור שטה אלינו כי אנחנו כמובן כבר הותשנו ולא יכולנו לחתור בידיים.
הם השליכו אלינו חבל לקשור את הגלשן אבל נשמטנו מהאחיזה משום שהם שטו מהר מאוד.
למזלנו, בדרך נס, שטו אלינו שניים בסירה קטנה עם מנוע.
עלינו עליה, אני בקושי כי כבר הייתי מותשת.
כשהתקרבנו לחוף ראינו את אמי יושבת בסירת מנוע עם משלחת חילוץ פרטית שארגנה בתשלום על החוף, צועקת וצורחת.
ירדנו בחוף מותשות וחטפנו, למרות שלא יכולנו לדעת שזה כל כך מסוכן.
היה לנו מזל, לא יודעת איך, אחרת לא היינו כאן בכלל.
אל תיכנסו לים כשאומרים לכם שיש רוחות. רוח מסוכנת יותר מגלים, ואני עוד אחת שכמעט טבעה במערבולת בחוף אשקלון למרות שאני בהחלט יודעת לשחות טוב מאוד.
חילצתי את עצמי בקושי ובאלתור מלא תושייה של הרגע האחרון.
תישארו על החוף, וזהו.
אין לי מושג מה קרה בכנרת מול הבדלי הגרסאות בין המשטרה למשפחות. המשטרה חילצה 80 רוחצים בסכנת טביעה. המשפחות טוענות שלא עזרו להן. אין לי מושג למה אנשים עדיין נכנסים לים כשיש רוחות עזות כשכל כך מסוכן. אנשים חושבים שאם זאת כנרת או שזה ים חלק יחסית זה גם בטוח, ואני מספרת לכם כעת את הסיפור שלי כדי להפחיד אתכם ולהרתיע אתכם מהמשחקים האתגריים האלה.
עדיף שתישארו בחיים.
הסיפור שלי קרה לפני 36 שנה, כשאמי לקחה אותנו לאילת לקמפינג על החוף, ואליי הצטרפו שתי חברותיי הטובות.
הים היה חלק ונפלא, כתמיד, ולא נראה מסוכן.
נכנסנו לים בסבבה, חברתי ואני, ולא ידענו שהרוח הצפונית מסוכנת מאוד גם כשאנחנו נחות על גלשן רוח ללא מפרש.
היה כל כך גרוע באותו יום שגולשים ורוחצים מנוסים מאתנו נסחפו וכמעט טבעו. באותו יום המשטרה ואנשים פרטיים עבדו קשה מאוד לחלץ אין ספור אנשים מהים בגלל הרוח הצפונית שהחלה לנשוב בחוזקה פתאום.
כמה רחוק הגענו?
נעלמנו לחלוטין מעיני האנשים בחוף ורק שנים אחר כך הבנו כמה מזל היה לנו, יותר משכל.
פשוט נעלמנו במרחבי מפרץ אילת והיינו בטוחות שאנחנו בדרך לסעודיה, כי כבר הדרמנו עמוק לתוך ים סוף.
מכירים את ספינת הדבור שמפטרלת באופק? עברנו אותה.
ראינו את החוף שכמעט נעלם, כמו פס דק של חול מדברי.
הדבור שטה אלינו כי אנחנו כמובן כבר הותשנו ולא יכולנו לחתור בידיים.
הם השליכו אלינו חבל לקשור את הגלשן אבל נשמטנו מהאחיזה משום שהם שטו מהר מאוד.
למזלנו, בדרך נס, שטו אלינו שניים בסירה קטנה עם מנוע.
עלינו עליה, אני בקושי כי כבר הייתי מותשת.
כשהתקרבנו לחוף ראינו את אמי יושבת בסירת מנוע עם משלחת חילוץ פרטית שארגנה בתשלום על החוף, צועקת וצורחת.
ירדנו בחוף מותשות וחטפנו, למרות שלא יכולנו לדעת שזה כל כך מסוכן.
היה לנו מזל, לא יודעת איך, אחרת לא היינו כאן בכלל.
אל תיכנסו לים כשאומרים לכם שיש רוחות. רוח מסוכנת יותר מגלים, ואני עוד אחת שכמעט טבעה במערבולת בחוף אשקלון למרות שאני בהחלט יודעת לשחות טוב מאוד.
חילצתי את עצמי בקושי ובאלתור מלא תושייה של הרגע האחרון.
תישארו על החוף, וזהו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה