הבוקר, פייסבוק בעיוורונו הרב לדקויות, הקפיץ לי פוסט שבו אני מתאבלת על כך שנכשלתי שוב בניסיוני להרות. חמש שנים לאחור בבוקר זה קיבלתי מחזור וזה היה סופו של ניסיון נוסף להיות אמא. זה הכה בי קשות, אני חייבת לומר. זה המם אותי למשך כל היום. הערב אני מוכנה להרפות. אני משאירה מאחור את כל הכאב הנורא ומנסה לרפא מעתה את הפצע. אני לא יודעת מה יהיה מחר ואני לא יודעת מי יבחר בי להיות אמא שלו, חלופית או מאמצת. אני משאירה מעתה את כל הדרכים פתוחות ומפקידה את עצמי באמונה שלמה בחיים ובאלוהים ובמה שצפוי להיות. גם אם לא אהיה אמא לעולם, אהיה חייבת להתגבר על כך ולחזור להיות איילת שאהבתי. אני יודעת שיהיה קשה אבל לפחות כעת אני מצהירה בגלוי ובלב שלם - אני מוכנה לחיות למרות הפצע הנורא הזה. לאט לאט, בדמייך חיי. בדמייך חיי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה