אתה יודע מה הייתי רוצה? שיום אחד תבוא ותגיד לי בכנות: עשיתי לך כל מה שעשיתי למרות שידעתי שזה לא בסדר, עשיתי את זה למרות שידעתי שאני פוגע בך, ידעתי שאני הורס לך את החיים.
ידעתי שאני עושה אותך חולה ועצובה ואחרת לגמרי מהאישה השמחה והצחקנית והמשוחררת שאליה נמשכתי בהתחלה, שנתנה לי כל מה שיש לה למרות שאמרתי לה שלעולם לא אתן לה מה שהיא רוצה ממני, ובכל זאת המשכתי.
ראיתי אותך מקווה, מצפה, מייחלת, אוהבת, נותנת הכל בתמימות עד כדי טמטום, האישה היחידה שאי פעם אהבה אותי באמת, ובכל זאת עשיתי הכל כדי להכאיב לך ולגרום לך לבכות, להצטער, לדמם מהלב, להתרסק, להידרדר, לשכוח לחלוטין את מי שהיית ומה שרצית לעשות.
הסטתי אותך לגמרי מהמסלול היפה והמבטיח של החיים שבנית לעצמך רק כי קיווית שיום אחד אוהב אותך ואהיה אתך ואני אכזבתי אותך והרסתי גם את המעט שהיה בינינו למרות שהתחננת, למרות שלימדת אותי איך לדבר אתך, למרות שביקשת שאדבר אתך בעצמי והבטחתי לך שאעשה זאת וקשרתי כל הזמן קשרים עם נשים אחרות. רק אתן דיברתי, להן קיוויתי, אחריהן חיזרתי כשאת ראית הכל.
שיקרתי לך מההתחלה כשאמרתי לך בדרכים שלי שאני אוהב אותך ושיקרתי לך כשאמרתי שלא משום שאני שקרן כרוני שאינו מסוגל לומר אמת לאף אחד ובקושי לעצמו.
שיקרתי לך כשבישלתי את כל המטעמים הנהדרים והיצירתיים האלה שכיסו על הפשטות של השקר שאני לא רוצה אותך בחיים שלי בכלל מלבד מה שאני יכול לקחת ממך בכחש. זה כל מה שהסכמתי לתת לך - אוכל לגוף ולעולם לא ללב, לעולם לא לנשמה המיוסרת שלך.
מעולם לא רציתי לשמוע מה כואב לך ומה מפחיד אותך ומעולם לא רציתי להיות הגבר שלך וזה שנותן לך להישען עליו כשאת פוחדת כל כך מהאהבה שלך, כל האהבה והחיות שנתת רק לי ולא שמרת ממנו לעצמך.
רימיתי אותך, ניצלתי אותך, התעללתי בך רגשית בדיוק כמו ילד מוכה שבועט בכלב הנאמן שלו כי הוא היחיד שאוהב אותו, ומעולם לא ביקשתי ממך סליחה על כך שניצלתי את כוח החיים המופלא שלך כדי לחזור לתחייה בעצמי, כדי שאשתחרר מהכלא שבו חייתי עשרות שנים לאחר שלימדת אותי שגם אותי אפשר לאהוב, שגם אני אהיב כפי שאמרתי לך כששאלת אותי אם לפחות קיבלתי ממך משהו במערכת היחסים הזאת.
אלה החיים שלי כפי שחייתי אותם וזה כל מה שידעתי לעשות - להכאיב למי שאוהב אותי כפי שהכאיבו לי, כך שעשיתי זאת במודע, לא בשוגג.
זה כל מה שידעתי ורציתי לעשות ועל זה מעולם לא ביקשתי ממך סליחה.
**************
אני יודעת שאני לא טועה, שקראתי אותך הכי נכון שאפשר כי זהו הכישרון שלי, זוהי הראייה שלי לקרוא באנשים כל דבר שהם לא רוצים לגלות. אני לא עושה את זה בכוונה, זה חזק ממני וזה לא מניח לאף אחד להסתיר ממני אם הוא אוהב אותי או לא ומה הוא חושב עליי.
אהבתי אותך למרות כל מה שראיתי והסכמתי להישאר שם למרות השקר הגדול, משהו שהוא מעולם לא היה אני בגלל האובססיה המטורפת שלי לאמת ושקר.
על זה אני חייבת לסלוח לעצמי.
אתה מה שאתה.
אני מה שאני.
שנתיים וחצי אחרי זה חייב להיגמר כי אני חייבת למצוא דרך לרצות להחלים בעצמי.
אני לא מצליחה לא בגללך אלא בגללי.
אני לא סולחת לעצמי ולא מפסיקה להתחרט על שניסיתי לחיות כל כל הנשים והגברים שאני מכירה, בצורה נורמלית.
אני לא מצליחה לסלוח לעצמי על שחשבתי שגם לי מגיע ואני יכולה לעשות את זה שוב.
אני לא מצליחה לחזור ולרצות לחיות שוב, בריאה וחזקה ומוצלחת ומגשימה את הפוטנציאל שלה.
אני לא מכירה את עצמי בכלל וזאת לא אשמתך אלא אשמתי.
אתה רק הטריגר לכך שאני לא רוצה להיות אני כי הייתי אני וזה מה שקרה לי אז למה לטרוח להיות כזאת שוב?
אין לי תשובות יותר אלא רק חרטות.
מלבד חברים טובים ומשפחה, אילו הייתי צריכה לחיות את חיי שוב עם כל הידע שלי היום הייתי עושה הכל אחרת ומוחקת מחיי כמעט את הכל.
השאלה היחידה שנותרה לי כעת היא האם אפשר לעשות זאת גם מבלי לחזור לאחור.
האם אני יכולה למחוק, או לפחות להתגבר ולהתעלם מכל הטעויות והשגיאות הצורבות ולהתחיל מחדש ככה, עם כל המטען הזה בכל זאת?
תגובות
הוסף רשומת תגובה