ציווי

אני חולמת אותך ושוכחת שאתה מת כבר שנים רבות. אתה בא אליי, ואנחנו יחד במיטה, ואחרים רוצים להצטרף ואני לא מסכימה. אנחנו לא מסיימים מה שהתחלנו כי אתה הולך ואני כועסת: למה באת בכלל אליי אם לא התכוונת? למה אתה לא נשאר כמו פעם, כמו שצריך? אני שואלת אותך אם אתה בטוח שאתה עדיין שלי ולא של אחרת. אתה כבר לובש את מדיך שוב ומתחיל להתפוגג ואני נזכרת לפתע פתאום שאינך שלי עוד, ומתעוררת. כשאני פוקחת עיניים אני מרגישה בנוכחותך עדיין ולוקח לי כמה שניות להיזכר שנהרגת לפני עשרות שנים. אני המומה כמו ברגע שבו קיבלתי את הטלפון על כך, כשכבר היית נשוי לאחרת. לקח לי כמה דקות להתאושש ולנסות להבין למה חלמתי עליך דווקא היום בצהריים.

אני מתחילה את שיחתי עם אלוהים ושואלת אותו למה עכשיו ומה הוא עושה אצלו כעת שכל כך דחוף לו לרדת אליי לחלום כדי לומר לי משהו. לאיזו מטרה הוא השליח שלך, ריבונו? אני מקשה עליו והוא עונה לי. הוא תמיד עונה לי.

תראי, עשיתי אותך ככה שאף פעם לא יהיה לך ברור מה את כאישה ולכן גם נתתי לך חנות ממתקים אין סופית שנקראת גברים. לקח לך עשרות שנים לטעום בה ולהתנסות ואת עדיין לא מבינה מה את רואה כשאת עומדת מול מראה, אז הרשית לעצמך להשחית את הצלם כי פשוט לא ידעת מה הוא מה ומי היא מי. כשלמדת סוף סוף, נבהלת. אז השחתת שוב וחוזר חלילה וזה לא ייגמר לעולם עד שתפסיקי להשחית משום שהתחלת לאהוב את הטעם, אפרופו בהלה רבתי בגלל הונאת התבשילים שהונו אותך. ככה זה בחיים, ולך זה לוקח עשרות שנים. או שתלמדי, או שלא. את מאבדת אום בכל מקרה, את רואה.

ההתאכזרות שלך אליי אין לה שיעור, אמרתי לו בתדהמה. אתה יודע שבגלל מה שגזרת עליי אני לא מצליחה להקים משפחה. אתה ידעת מה הוא המחיר של כל היופי וההשחתה הזאת.

נשבעת לכם שראיתי את שפתיו רועדות בבכי. אולי הייתה בו אפילו חמלה. בי כבר לא.

או שתלמדי, או שהממתקים הם אלה שיערגו למה שיכולת היית להיות, אמר לי, וחזר לעמוד לצדו של השליח שלו. זאת ככל הנראה הצוואה הלא כתובה שלו. כי ציווי מפורש כזה מעולם לא קיבלתי. מעולם לא. אני תוהה מה עכשיו ואיזו שנה תהיה לי, עכשיו משהבנתי.