על סוציאליזם וחינוך פיננסי

תשמעו משהו. חלק מהאשמה שאני לוקחת על עצמי בקשיים הכלכליים שלי הוא הבעיה שלי עם כסף. גדלתי בבית סוציאליסטי, דורות של סוציאליסטים שאפילו היו גאים בזה. דורות של מסתפקים במועט שגאים בזה, ואף בזים לכסף ולבעליו. אמא שלי אפילו סירבה כמעט לעבוד ברפואה פרטית, רק ציבורית, מתוך עיקרון ואידיאולוגיה. זה לא מנע ממנה לחסוך בתבונה ולצבור רכוש, אבל החינוך הכלכלי והפיננסי שלי היה נורא. 
לקח לי נצח קטלני והרסני ומרושש לעבור מהשטח השחור של חינוך קלוקל ששונא כסף בכלל, לשטח האפור בהיר שמטיל את האחריות ואשמה על מצבי הכספי העגום על כתפיי. רק בשנים האחרונות אני מבינה את זה סוף סוף. אני אשמה למרות שבהתחלה זה לא היה כך. פשוט לא ידעתי, לחלוטין. ידעתי רק לעבוד כמו סוסת עבודה, ימים ולילות, שבתות וחגים, ולא לעשות כסף או לא לשמור על מה שהגיע אליי.
היום אני יודעת יותר ועדיין מתאמצת מאוד, אבל לפחות אני מתקדמת לאט לאט. זה לא אומר שאני מבינה הכל. זה לא אומר שכל האשמה תלויה בי לחלוטין כעת, לצערי, כי אני עובדת בתחום שבו קשרים שווים יותר מכישורים, אבל אני אחראית במאה אחוזים למצבי. אני מחליטה. אני היחידה שתשנה את המצב.
למה אני אומרת את זה? כי אני חושבת הרבה על היציאה מעבדות לחירות, על השעבוד שלי לאמונות כוזבות, וככל שאני מתקדמת אני מנסה לא להיות שלילית כלפי כל הישג קטן שלי. אני משתדלת נורא לא להאשים את עצמי כל הזמן כי זה לא מדרבן לפעולה אלא משתק.
למה פתאום אני כותבת על זה? כי זה מכה בי, כמו תמיד, כשמה שאני חושבת על כסף והצלחה משתקף לנגד עיניי בהתנהגות של אחרים. בימים האחרונים אני מנסה לקבל הצעות מחיר ללקוחות שלי לכמה מוצרים ושירותים, ואני רואה שאני לא היחידה עם תסביך כסף כזה. אני עושה אין ספור טלפונים, ואו שהעצמאים האלה פשוט לא יודעים למצוא את האנשים הנכונים לעבודה הזאת, או שזה כמעט בכוונה שהם החליטו לא לקחת אנשים שפשוט רוצים למכור ולכן מדריכים אותם לסכל מכירות בהתנהגות לא נבונה.
כבר כמה ימים אני משוחחת עם אנשי מכירות שעושים הכל נגד המכירה שלהם. אני מדברת עם נותני שירותים שלוקחים פרטים ופשוט מתעלמים ולא שולחים הצעות מחיר. אני מדברת עם אנשים שפשוט פוחדים לנקוב במחיר, כאילו לא רוצים שהכסף יגיע אליהם. אני מדברת עם בעלי עסקים ונציגיהם שפשוט לא רוצים למכור. זאת התחושה שלי.
אני לומדת מזה המון. המון. על התסביכים שלי מכסף ועל הפחד המשתק שלי מהצלחה. אני זוכרת גם למה אני פוחדת להצליח - כי ההצלחה מציבה אותי בקצה הפסגה, לבד לבד לבד. אני זוכרת את זה מילדות וזה לא נעים, זה לא נחמד להיות שם לבד. גם לעשות כסף זה לא טוב. זה עושה אותך מוצלחת ויודעת איך לחיות. זה משמיט את הקרקע מתחת לכל התירוצים שלך למה לא לעשות.
אני תוהה, אם כך, עד כמה עצמאים ובעלי עסקים וגם שכירים שיכולים להרוויח עוד, מטילים את האשמה על תירוצים במקום לקחת אחריות על הסיבות.
בפסח הזה אני מתכוונת להמשיך במסעי במדבר העוני כדי להגיע לסופו, לצאת משעבוד לחירות פיננסית, עם הכלום כסף כמעט שיש לי, ולטפס לראש הפירמידה, או לחצות את ים סוף, להגיע לארץ המובטחת אחרי דור המדבר, איך שתקראו לקלישאות האלה.
זאת הברכה האישית שלי לעצמי לפסח 2016 - להפסיק להיות שפחה במלוא מובן המילה, לצאת מהשעבוד הזה, להפסיק לבכות בלילות בגלל העתיד, בגלל ההווה, בגלל העבר הרצוף שגיאות, טעויות ובורות ואי מוכנות נפשית להצליח ולחיות בכבוד ואף למעלה מזה.
מאחלת לכולכם אותו דבר - חג חירות אמיתי מכל הלב.



תגובות