עבדתי עד חמש בבוקר, (תשכחו מתירוץ רומנטי על מוזה של שעות הלילה המאוחרות. פשוט שקט יותר בסביבה אנושית בצורה כזאת), קמתי בצהריים לסשן מדהים עם הפסיכולוג המאמם שלי ביכולת ההבנה שלו אותי, וראיתי שכמעט איבדנו שני חיילים.
המחלוקת היחידה כאן היא אם זה קרה בגלל וויז או בגלל נוהל חניבעל.
ואני אומרת: תקלות טכניות/תוכניות בוויז מנווטות אותנו למקומות חפצנו לפי משאלות לבנו בלבד. הן המרצפות את דרכנו בחיים בכל מקום, סליחה על הקלישאה. בעיקר באהבה ובזוגיות. הוויז שלנו צודק לעתים רחוקות רק משום שאנחנו מזינים את הכתובת הלא נכונה. בני המזל שאנחנו רואים מאוהבים כל כך אולי הקדישו לכך יותר מחשבה, כנראה, אני מנסה להבין, להפיק לקחים.
אולי בגלל זה הוויז שלהם לא הוביל אותם לסיפור אהבה בנוסח קלנדיה.
נוהל חניבעל, לעומת זאת, הוא התגובה הנפוצה כמעט לכל מי שנכשל שם, גם אלה שהייתה להם אהבה ענקית שנגמרה, ועל אחת כמה וכמה אצל אלה שבטוחים שהוויז שלהם טעה ולא מי שהקליד את הכתובת השגויה.
נוהל חניבעל מעולם לא היה דרכי עם גברים. תמיד אמרתי שאני האישה המושלמת, נעלמת כשלא רוצים אותה. אני לא יורה ומרססת אש כדי להרוג את שמשון עם הפלשתים. כך עשיתי עד לשנים האחרונות.
בשנים האחרונות הייתי בטוחה שהקלדתי נכון את היעד והגעתי רק בטעות לקלנדיה, ולכן לא הבנתי למה יורים בי, ולמה הפכתי למפלצת חניבעל בעצמי.
הנה, זאת התובנה שלי מכך שהרשיתי לעצמי להבין המון דברים אחרים בסשן הנפש שהיה לי בצהרים היום, ללא שום פורענות.
ואלה תולדות הקלישאה על אביב, אהבה, התחדשות:
אביב מכה בנו בוורידים, מחזיר אותנו לתחיה.
מפציר בנו לחיות הכי טוב שאנחנו יכולים.
לא להפיל קרבות על וויז ולא על אף אחד.
אהבה אינה מלחמה.
אין צורך עוד בנוהל חניבעל, לי לפחות.
בוקר טוב.
תודה ואמן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה