איזה גבר אתה? איזה מין גבר אתה תהיה לי? כי בשנים האחרונות אני מחפשת לי רק גברים שהם שבורים איכשהו, כמו אבא שלי, ויום אחד עוד אחזור לפוסט ההוא שכתבתי על כך ואבדוק מה היה הדבר שנעתי בו אז ואני מתחמקת ממנו היום, אחרי אהבה מעוותת כל כך. בינתיים אני מבינה שחיפשתי לי גברים עם כרומוזומים שבורים מפה ועד הודעה חדשה, לרפא אותם, לטפל בהם לאהוב אותם ללא תנאי, לכאורה, ואז לקבל על הראש כשאני מעזה לבקש בחזרה, להיבגד, להשתקר שקרים פתולוגיים ממש, ולהינטש שוב ושוב ולהתנצל על המשקל העצום שלי, ולהיצמד אליו כמובן כי זה נוח יותר לא לתת צ'אנס למישהו אמיתי וככה תמיד יש תירוץ לגבר כלשהו לוותר עליי, כמו כולם, מה כבר חדש? ולוותר על משפחה וזוגיות, ועל אינטימיות, כי אני רגילה לעשות הכל למען הגברים שלי ולכן הם לא זקוקים לי כלל מלבד לסקס או לקצת מגע נשי, או חברותא כזאת נעימה, או ריפוי נפש, או הילינג כלשהו, או שיחה פוקחת עיניים, או זריקת אומץ לעשות למענם ולא למעננו יחד. "את נחמדה, מהסוג שמתחתנים אתו", אמר לי אחד, אבל הוא פספס בגדול, כי גם אותו בחרתי לי על אותו בסיס של ילדה פגועה שמנסה לתקן את אבא שלה כל הזמן, ולהיות אמא של אמא שלה, ושל האחים שלה, ושל הגבר שלה, ונמאס לי, קיבינימט. אני הופכת לביצ'ית מרגע זה. מותר לי. דבה, כונפה, זקנה ומרירה. ביצ'ית. מותר לי. הרווחתי ביושר ובזכות את החסד הזה. אני רואה רק את עצמי, מעכשיו, ואם זה אומר להישאר לבד לו יהי כן. עדיף מאשר להיקרע לגזרים בכל פעם ולהסביר מה לא בסדר בי כשכולם מעמידים פנים שאצלם הכל מושלם, או נורמלי על מי אתם עובדים, בחייכם? אתם שוכחים מי אני? כי אני כבר לא. אני יודעת ואני לא מוכנה יותר להתיישב בתוך השקר הזה שאני שווה פחות. זהו. ביצ'ית. מלכה. דומינה. שולטת. את המתנות אתם תגישו לי ולא להפך. נקודה. חג שמח, סוף סוף.
תגובות
הוסף רשומת תגובה