בין כסה לעשור ב'

בין כסה לעשור ב': אני קוראת כעת בדף של אחד המורים הרוחניים שאני אוהבת, שאלוהים לא מופתע משום דבר שאני עושה ולא מזדעזע מזה, ולכן גם לא מפסיק לתת לי הזדמנות נוספת שוב ושוב ולא מוותר עליי. אז מי אני שאוותר?
למזלי, יש לי בני משפחה, וכמה חברים שגדלים אתי עשרות שנים. יובלי ונילי מכירים אותי והם אף פעם לא מופתעים ממני או מזדעזעים. הם יודעים מי הנשמה שבתוכי, ולכן הם אוהבים אותי, ובדיוק כמו אלוהים - לא נבהלים מהשטויות שאני עושה. לפעמים הם אפילו צוחקים ומשלימים את הסיפור לבד, כי הם יודעים שזאת אני, ואני עושה דברים שאחרים לא עושים כי אני חייבת להתנסות בדברים ולהחליט בעצמי. ויש לי את הדרך שלי.
אלוהים לא מוותר עליי אבל אנשים לפעמים כן, ומי שנשאר לידי אוהב אותי באמת למרות שלפעמים אני משגעת פילים. זה מה שאני רוצה לזכור, כי בסופו של דבר אני לא מתכוונת להפסיק לעשות דברים רק משום שאנשים לא אוהבים אותם, או אותי.
לפעמים אני מוותרת עליי ולעצמי וזה מתיש. כל הלילה שכבתי ערה ולא יכולתי להירדם כי הרגשתי שאני נאחזת סוף סוף פעם נוספת בנקודת האל-חזור שלי. אני שוב רוצה לעוף ולעשות את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, ולדסקס את זה רק עם אלוהים כי הוא כבר לצדי כל הזמן, והוא בעדי, בכל צורה שילבש. היום אני נאחזת בנקודת האל-חזור הזאת עד שארגיש חזקה מספיק לעשות צעד נוסף קדימה.
שבת שלום ושלווה לכולם, בלי יוצא מהכלל.