היה רגע שבו הפסקתי לגלול את המסך. היה רגע שבו הפסקתי לחפש אותך. זה קרה כששמעתי את הסטנדאפיסטית מרינה פרנקלין מספרת על נשים נואשות שמוצאות אהבה רק כשהן מפסיקות לחפש. שמעתי אותה צוחקת על נשים מאושרות שהן המגנט של גברים שמביטים בהן ואומרים לעצמם: "כן! את זו! היא שמחה מדי, בוא נהרוס אותה!", וצחקתי, אבל הבנתי. לקחת אישה צוחקת עשית אותה בוכה.
קורה לפעמים שאני מנסה להיזכר בי מוקפת באוויר שנע בגלל עוד נפש אחת בחדר. אבל אז אני נזכרת שהכל קרה בדמיון שלי לבד, והתמונה היא רק הדמיה, בלוף של רגע שמעולם לא קרה.
סרק. לחלוטין סרק.
ברגעים כאלה אני מפסיקה לגלול את המסך ולחפש אותך. אני כבר לא מחפשת יותר. אני מסרבת להאמין שאעבור עוד חמישים שנה לבד בלי אהבה. אבל אני מפסיקה לחפש, אני מתרכזת בעצמי ויודעת כעת שרק אז יש לי סיכוי למצוא. העלבון הגדול מכולם הוא לאהוב על ניוטרל והניוטרל הוא סיפורים שאני מספרת לעצמי על אהבה. בעברית זה נשמע טוב יותר, מדויק, סרק.
קורה לפעמים שאני מנסה להיזכר בי מוקפת באוויר שנע בגלל עוד נפש אחת בחדר. אבל אז אני נזכרת שהכל קרה בדמיון שלי לבד, והתמונה היא רק הדמיה, בלוף של רגע שמעולם לא קרה.
סרק. לחלוטין סרק.
ברגעים כאלה אני מפסיקה לגלול את המסך ולחפש אותך. אני כבר לא מחפשת יותר. אני מסרבת להאמין שאעבור עוד חמישים שנה לבד בלי אהבה. אבל אני מפסיקה לחפש, אני מתרכזת בעצמי ויודעת כעת שרק אז יש לי סיכוי למצוא. העלבון הגדול מכולם הוא לאהוב על ניוטרל והניוטרל הוא סיפורים שאני מספרת לעצמי על אהבה. בעברית זה נשמע טוב יותר, מדויק, סרק.
תגובות
הוסף רשומת תגובה