על תשוקה ומעוף

הקלף הזה מדבר על אדם שלא רואה מה יש לו, רק מה אין. זאת לא אני. אני כזאת רק לעתים נדירות. כך נדמה לי ואולי הגיע הזמן לראות קצת יותר רחב, מזווית שונה, הפוכה, דרך עדשות יותר כנות. אני אומרת לי שאני יודעת להכיר תודה. זה בדנ"א שלי משום שמעולם לא קיבלתי משהו כמובן מאליו, ואולי בגלל זה כל כך קשה לי וזה בא לא בקלות.

שישה ימים לתוך החודש השישי והאישי זה לא עובד לי יותר. משהו את לא עושה נכון, אני נזכרת שוב במשפט ההוא מהחלום. אמא שלי הייתה עפה בחלומות שלה, כך סיפרה לי פעם. זה הדבר היחיד כמעט שבגללו קינאתי בה. היא עפה ועפה ועפה, גם בחיים עצמם. אני עפתי אולי פעמיים או שלוש בימי חיי ומיד נבהלתי והתקרקעתי.

היו לי גם חלומות שבהם נהגתי ברכב ואני לא ממש יודעת לנהוג. אני זוכרת את הפחד שלי מההגה מהמנגנון, מהמרכב, מהאפשרויות. נבהלתי כל כך עד שהתעוררתי בפחד מפוטנציאל הנזק. לא חשבתי על המקומות שאליהם אוכל להגיע כלל. אין לי מושג מאיפה זה בא ואם נולדתי כזאת. אין לי מושג איך ליישב זאת עם העובדה שפרצתי כל כך הרבה גבולות ועפתי בחיים עצמם שנים רבות בלי מעצורים.

אולי אני עושה נכון אבל לא רואה באמת?

פעם, מישהי, לפני כמה שנים, אמרה לי בכעס שאני מתנהגת כאילו הכל מגיע לי וזה מובן מאליו בעיניי שייתנו לי. אני נזכרת מי ומתי. מישהי שהציעה להעביר לי את הזריקות שנשארו לה מטיפולי הפוריות שלה, אז. נשים שעוברות טיפולי פוריות עושות את זה בדרך כלל כתרומה. אם נשארות לך זריקות יקרות את מעבירה למישהי אחרת שטרם התייאשה משום שחבל על הכסף. המחיר של ילד יקר מאוד עוד לפני היקלטות העובר. לא הבנתי על מה היא מדברת ובסוף לא לקחתי את הזריקות. 

תשוקה שיש לה סיבה מסתיימת תמיד בייאוש, אני קוראת, וקרישנמורטי מדבר גם על תשוקה מינית או תשוקה שיש לה רצון להרוויח משהו. משום שבאופק של כל עונג יש תמיד סוף. אולם יש גם תשוקה שאין לה סיבה כזאת, שאין לה קשר לרווח או הפסד אישי, ובלעדיה אי אפשר לשתף פעולה עם אחרים, ושיתוף פעולה כזה נקרא מערכת יחסים, וכן, יש תשוקה כזאת, הוא אומר. אביך לי הבוקר. הבוקר השישי לתוך החודש השישי והאישי, אני רוצה לבכות כל כך הבוקר. נדמה לי שאני מבינה, רק נדמה לי שאני יודעת למה אני לא.

אני רוצה לעוף, ואני מתכוונת לעוף, אני מדברת על זה כל הזמן שאני רוצה לעוף אבל אני פוחדת עדיין כל כך מהמחיר. המחיר מקרקע. בדיוק כמו פעם, המעוף שלי ייקח אותי כל כך רחוק שלא אראה מי לידי, שאצטרך להיות שוב לבד במקום שבו אצטרך להיות. ושם אני לא בטוחה שיש מערכות יחסים ושיתוף פעולה ותשוקה שאין לה סיבה מלבד פשוט להיות. 

מעוף הוא תמיד ספורט יחידני, כמו אישה שמנסה להביא ילד לעולם לבד, מחלקים של גבר שהוא יכול לוותר עליהם מבלי להיות מעורב, מבלי לדרוש את מה ששייך לו, כי זרע נשפך ממנו והוא לא חושב בדרך כלל על הפוטנציאל, אלא על התשוקה. תשוקה שלו לשפוך, תשוקה שלי לקלוט ולהיקלט. מעוף יחידני לחלוטין. זרמי האוויר בין מרכיבי הלהקה שומר עליהם אבל אינו מחויב המציאות. מעוף הוא תמיד אקט של בודדים, ואחרים באים אחריו, או מתרחקים ומשאירים אותו לבד. אולי בגלל זה אני לא מוכנה לטוס ולעוף?

אני לא חושבת שמגיע לי להיות אמא אם אני לא מצליחה לרצות לחיות לפעמים בתשוקה, בצורה עקבית, מתמדת, יציבה, אופטימית כמו פעם, חזקה וכזאת שאפשר להישען עליה. זה כבר לא קשור לאמהות אלא למפרט הפנימי שממנו אני עשויה. אני רואה רגישות יתר כחולשה, אבל בעת ובעונה אחת אני רואה זאת כהישג כביר לי לא להתכחש יותר למי שאני. מצד שני, מי בכלל חושב שמגיע לו או לא כשהוא מביא ילדים לעולם? אצל רוב האנשים אין הפרדה בין עשייה כזאת לבין הכרת התודה על שזה קרה להם כמו שרצו.

שישה ימים לתוך החודש השישי, אני חייבת לראות נכוחה מה שאני לא אוהבת לראות – אני מוותרת לעצמי יותר מדי ולא מוצאת סיבה עדיין להמשיך לחיות בתשוקה רק משום שאני חיה. אני עדיין מחפשת סיבות לתשוקה שלי וזה נגמר בכל פעם באכזבה קשה, ייאוש ותסכול צפויים מראש. אני כבר לא מוצאת את התשוקה שלי שאין לה סיבה. לכל התשוקות שלי יש כרגע רק תווית של כעס ואכזבה, ודרישות אין סוף. אני חושבת שפשוט לא מגיע לי, וגם אם זאת טעות, אני רואה כעת רק את זה הבוקר, כי אולי זה שלב הכרחי בדרך לשינוי, ואולי מחר זה ייראה אחרת לגמרי, מפויס יותר.