פחדים ואהבה

מידת הפחד שאני פוחדת באותו רגע שבו אני מספרת לעצמי סיפור על אהבה קובעת עד כמה אשקר לעצמי כשמישהו משקר לי מתוך הפחד שלו עצמו, בגלל הסיפור שלו.
אחר כך, כשאני מבינה, וכועסת, אני כועסת על עצמי על שפחדתי כל כך עד שבחרתי לא לראות.
אני כועסת עליו על הפחד שלו שהביא אותו אליי, לתוך הסיפור שלי, והוא לא היה אמיץ דיו להיות גיבור ממני.
כשאני סולחת למישהו ששיקר לי עמוקות, אני משתדלת לסלוח בראש ובראשונה על השקר ששיקרתי לעצמי, למרות שידעתי מה אני רואה ושומעת.
אני הולכת לאיבוד בתוך הסבך הזה של אשליות, ואז שואלת את נפשי למות ברגע שבו אני מבינה כמה נואשת הייתי.
לא מנחם אותי לדעת שכולם רוצים שיאהבו אותם וכולם רוצים לאהוב.
אני יכולה לדבר בשם עצמי ובשם הטוטליות שבה אני מוותרת על עצמי מרוב נזקקות, ומאבדת את דרכי ואפילו את היכולת לעמוד על רגליי.
מה זה אומר על טיב האהבה שאני יכולה לתת?
מה זה אומר על טיב האהבה שאני יודעת לקבל?
צאי ולמדי צ'יקיטיטה, עד כמה את פוחדת לאבד גבולות באהבה.
עד כמה את פוחדת בכלל.


תגובות