חשיפה

היתרון העיקרי של מגורים בשכונה כמו של פעם היא שחומרי הלימודים שלהם על חוסר התאמה זוגית וחוסר רצון לאהוב נשפכים לחצר ולתוך הבתים האחרים בלי הפרעות. בשכונות של אנשים מודרניים-עכשוויים כל אלה מוסתרים בחדרי חדרים, לב ולבנים, ונספגים בקירותיהם, חד וחלק. לאישה כמוני שלומדת עדיין על אהבה זהו ספר לימוד קלאסי.

אני לומדת כעת על כך שהחיסרון העיקרי של זוגות שבהם אחד זקוק יותר מהשני הוא כפיות הטובה. אדם הנזקק נואשות לאהבה ולקבלה אמיתית שהשני מספק מרצון ובשפע יודה לו רק לעתים נדירות בפומבי או בכלל על כל הטוב שקיבל ממנו. אבל אדם לא אוהב כדי לקבל תודה אלא כדי להרגיש נאהב בעצמו, אחרת למה לו להיות שם? אפשר להסתפק באלוהים ובאהבה עצמית יפה מאוד. אם אני כבר שם, אני לא באה כדי לחטוף מכות.

נדמה לי שחוקי היקום קובעים שאי הכרת תודה כלשהי, ולו צנועה אבל הוגנת, גורמים לכך שלא יקבלו עוד מהשפע הזה או שיאבדו אותו, אבל אני לא אלוהים. לא כפי שתופסים אותו אחרים. אני פה רק בשביל להבין את השיעורים שלו ולהתנחם בו כשגברים מקבלים את השיעור שלהם לחיים ממני ועוברים להם הלאה להלל נשים אחרות על פניי. אני חייבת להתחזק ולהבין את החולשות שלהם מבלי שזה ישפיע על מה שאני חושבת על עצמי. אני מנסה להבין למה אני בוחרת בגברים שרואים בי דלתות מסתובבות ותו לא.

זהו חלקיק מחשבון הנפש היובלי שאני עושה בימים אלה. אני את השיעור שלי קיבלתי מהם בכל פעם מחדש, וטרם למדתי אותו על בוריו. לכן אני נידונה לחזור שוב ושוב על הגבר הזה. הוא כנראה יהיה נידון לחזור שוב ושוב אל השיעור שלו שטרם למד אחריי, אבל זה כבר לא אמור להיות אכפת לי. למרות שהוא נפרס על פני עשרות שנים זהו אותו גבר בכל פעם, בשמות אחרים, בגדלים שונים, ניחוחות אחרים. אני תמיד מסתובבת על צירי ולא נטועה במקומי.

יש כאן משהו שטרם הבנתי, ואני מנסה לזהות תשובה בשורות אלה על אהבה ומה שאני מפרשת כטעויות. אלה כנראה לא טעויות, אלא מהמורות בדרך לאן שהוא. אני לא יודעת עוד לאן, אבל אני מחכה למורה. עד כאן הגעתי ויש לי סוף סוף כאב עצום ופצע מדמם שהוא שיעורי הבית שלי. פה, בתמונה זו, בנקודה זו בדיוק, מונח הלב שלי, חשוף כמו תמיד, פגיע לסכינים, והן מוכרות לו יותר מליטוף. אם זה רק כך, אני יושבת בשקט כעת, ולא מחכה עוד לאף אחד.