תיקון שבועות


אני בעצם לא יודעת כמה אומץ, או פחדנות, נדרש מאדם לקשור את חייו לשנים רבות, אם לא לכל החיים, לאדם אחר. אני גם לא ממש יודעת כמה אומץ נדרש ממנו לומר שזה נגמר. אני מכירה רק את האומץ שלי להיות אני עצמי כל החיים לבד. או שמא גם זאת פחדנות שלא התגברה על עצמה.
אני לא יודעת מה קורה לאדם שמשקר לעצמו בגלל פחדיו מבדידות ונשאר בבית כזה רק משום שאין לו מקום אחר ללכת. אני כן יודעת כמה נואש הוא יהיה וייאחז בכל כוחו באדם הראשון שייתן לו כל מה שנגמר לו שם.
עקב אכילס שלי הוא האובססיה לאמת ולשקר.
על כך אני מחבקת, על ההפך אני ממיתה. גם אותי.
כשאני מנסה לסלוח לעצמי היום על כך שידעתי והרגשתי הכל ובכל זאת לא ידעתי ולא ראיתי כלום ודהרתי ישר לתוך המאפליה, אני עומדת על כך שאזכור שלכל אדם מגיעה אהבה, מגיעה חמלה, מגיעה סליחה. אני רוצה מאוד לסלוח לכל אדם שבחר בדרך שלו להגן על שפיותו ולבו מפני גיהנום השקרים שבו הוא מסתאב, בין אם אני נפגעתי מכך, בין אם פגעתי בעצמי.
תיקון שבועות שלי הוא קציר יבול כל הסליחות שלי על אהבת הביכורים שלי שסרחה. אני סולחת לעצמי על כל הבחירות הכואבות שלי, בוררת את המוץ מן הבר, והמוץ נידף ברוח, מיותר.



תגובות