סבתא שלי, שאני קרויה על שמה (מריה ממוסקבה, יהודייה כשרה, אל תדאגו, ולכן נקראתי במקור מרים), מאוד אהבה אריסטוקרטיה. עכשיו אתם יודעים למה אני כזאת דיווה לפעמים. היא קראה לבנה על שם מלך אנגליה, והייתה הכי ציונית שאפשר. בביתם בארגנטינה הייתה קופסה כחולה של הקרן הקיימת לישראל, וכשחיים וייצמן מת היא ישבה שבעה.
זה מה שאבא סיפר לי על אמו, שנהרגה כשרצה לקנות מצרכים לארוחה חגיגית, שבה עמד להציג לפניהם את החברה הרצינית הראשונה שלו. סבא שלי היה שבור. סבא שלי גידל אותי, וממנו למדתי מה זאת אהבה. הוא שהעניק לי את כל האהבה ללא תנאי שהייתה נחוצה לי כדי לגדול יצירתית, שמחה, אוהבת, ואת כל הכוחות שהייתי זקוקה להם אחר כך בבית מאוד לא קל. על כך אני אומרת תודה ענקית למולידיי מצד זה של המשפחה.
מאבא קיבלתי חיים, גובה, גזרה מוצקה וחזקה, עיניים ירוקות, את היופי שלו, את השמחה והצ'ארמריות שלו, אבל גם עצב גדול מאוד ובדידות, ואני בכל זאת מודה לו על כל המתנות.
תמיד התבדחנו על ה"קשר" בין אבא שלי לישו. יום הולדתו היום, או מחר. איכשהו אני זוכרת שזה בחג המולד, או יום קודם. זה לא משנה. בחג המולד אני חוגגת לך יום הולדת, אבא יקר, וחסר כל כך.
מזל טוב ממני, נסיכה בכורה של אבא, שחוץ מלאהוב מאוד מרחוק לא ידע הרבה יותר מכך,
חורחה אדוארדו ז"ל.
תגובות
הוסף רשומת תגובה