אתמול ראיתי צבע אדום ברור, מובהק, מוכר.
הפעם דובר צה"ל לא הכחיש.
לא שמעתי את המטוסים הפעם וגם לא ארטילריה.
אבל אמרתי לעצמי שחייבים לתקוף כדי שלא ניגרר גם לחורף עקוב מעצבים.
בחוץ הנוער השתולל על טרקטורונים.
מתברר שזה להיט בעיר הכפרית הענקית הזאת.
לא יכולתי לישון משום שלא הצלחתי לחלום בהקיץ על שום דבר.
לאחר שנרדמתי, אני זוכרת שהייתי עמוסה בפעילות לילית כלשהי היכן שהוא.
קמתי והנה תקיפה בעזה שוב.
חשבתי לי שהלוואי שמותר היה להדליק נרות חנוכה גם בשעות היום.
מקלחת הבוקר הייתה כל הניחומים שיכולתי למצוא כדי להתחבר למציאות.
לא תהיה מלחמה נוספת אצלי בבית, בי נשבעתי.
אני רעבה כל כך ולא מצליחה לאכול דבר,
אבל אני מתכוונת להגן על עצמי הפעם בחירוף נפש בכל החזיתות.
לא תהיה מלחמה יותר על החיים שלי ולא ינסו להרוג אותי שוב,
לא מבפנים ולא מבחוץ.
וכן, אני יודעת שאני הלומת קרב ועם תסמונת פוסט טראומטית.
בגלל זה אני יודעת יפה מאוד על מה אני מדברת כשאתם מתעקשים על אהבה.
אני המשוגעת שמספרת לכם מה שאתם לא רוצים לראות.
אני המשוגעת שמסתובבת קרועה ברחובות העיר.
אני נייר הלקמוס של כל השקרים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה