אני לא מפלצת, אתה אומר לי בחלומותיי בהקיץ.
אני לא מה שאת טוענת שאני.
אני יודע טוב מי אני, וזה לא מה שאת אומרת.
אני יודעת שאתה לא מפלצת כי אחרת לא הייתי אוהבת אותך.
אני יודעת.
אני יודעת שאתה לומד מי אתה כעת,
אבל מתכווצת מכאב כשאני פוגשת אותך במחשבות שלי.
מתקפלת בעצב גמור.
אני לא רוצה שבחלומות הנמים שלי תופיע כמו כאב.
אני יודעת שאתה רוצה מאוד לחיות,
שאתה רוצה לאהוב ולהיאהב.
גם אני.
ואני כבר לא יכולה לתת לזה לקרות
כי בהזיותיי כל האהבה שבי ספוגה כולה בך, לטוב ולרע,
במה שנותר ממך, במה שאני לא רוצה עוד.
זה התחיל להשתנות.
זה עוד לא שם לגמרי.
עוד לא הגיע הרגע שבו אוכל לעבור לידך ברחוב,
לחייך ולומר לך בפשטות:
"שלום, מה שלומך? טוב לראות אותך שוב. כמה טוב שהנך".
אבל יום אחד זה יקרה, כי אני יודעת ששנינו לא מפלצות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה