האם אפשרי להתאהב בנשים שמנות?

כשהייתי מנהלת פורום למבוגרים בלבד באחד הפורטלים הגדולים והפופולאריים,

אחד הנושאים שחזרו ונשנו היה משיכה גופנית לפי מאפיינים שונים.

כשהעלו סרטונים ותמונות, תמיד היו בו גברים ונשים רזים וצעירים יחסית, וזה לא מפתיע, אלא נדוש.

אם דובר שם על נשים וגברים גדולים מהרגיל, הם תמיד הופיעו בדיונים על החריג,

יוצא הדופן ועד כמה זה לא מקובל "בימינו" להתייחס למידות גוף בטבעיות.

זה לא משנה כמה תמונות של ציירים מפורסמים הועלו,

וכמה תמונות של מרילין מונרו עם בטן גלית וכמה תמונות של דוגמניות פלאס סייז

(שהן, למען האמת, נורמל סייז לחלוטין) ניסו לגרות את בלוטות החשק.

אמנם, היו כאלה שלא חששו לומר בגלוי שזה מה שהם מעדיפים,

אבל הרוב החמיא בנימוס והודיע שעם כל הכבוד, את הטעם האישי שלהם הם לא ישנו.

כל הצער, הכאב, תחושת הדחייה וההשפלה של נשים וגברים

שאינם במידות הרגילות הובעו בדיונים אלה בגילוי לב.

הביטוי לכל הכפייה התרבותית והחברתית על היחסים האישיים ועל מידת האושר והאהבה

שזוכים לה בני אדם שאינם פוסטרים מהלכים היה שם שחור על גבי מסך, אבל גם זה לא היה חדש, לצערי.

משהו מהמילים חדר ללב האחרים והם העזו להביע צער על הפגיעה שלהם באחרים,

אבל זה לא ממש הניע אותם להתמרד נגד תכתיבים, אלא רק להיות מודעים להשפעתם על חייהם האישיים.

אבל היו כאלה שהתוודו גם בפרטי שזה הטעם האישי שלהם,

והיו כאלה שהעזו לומר בחסות הניק (הכינוי שהם בוחרים לעצמם במקום שמם אמיתי)

שהם מתחרטים על כך שלא העזו ללכת אחר הטעם האישי שלהם ולהתחתן או להעז עם אישה גדולת ממדים,

אלא העדיפו את הדעה של חבריהם הלועגים לטעמם, או את המוסכמות החברתיות.

כל הדיונים האלה, וניסיוני האישי, מובילים אותי שוב ושוב למסקנה שאליה הגיעו כבר נשים רבות,

אבל לא ממש מעזים לדבר עליה: אין קשר בין דימויי הגוף המוצגים לנו במדיה לסוגיה, לבין הטעם האישי של אנשים.

טעמם האמיתי מסתתר מתחת להצהרות, ורק המעשים שלהם מעידים.

כך שהקשר שישנו הוא אך ורק בין מידת ההעזה של אנשים ללכת אחר נטיית לבם והליבידו שלהם

לבין שטיפת המוח של הדימויים הנשיים והגבריים.

החרטה שהרגישו שנים לאחר שבחרו את הבחירה האחרת שלהם מוכיחה מה שכולנו יודעים

גם על סיפורי אהבה אחרים – נחוצים אומץ, יושרה ואהבה עצמית בלתי מתפשרת

כדי ליצור מערכות יחסים שאינן מתיישרות עם מוסכמות חברתיות.

לצערי, הבשורה לא יכולה לצאת משום כתבת מגזין מהפכנית או שטיפת מוח הפוכה

בנוגע למידות גוף לא שגרתיות ועד כמה הן יפות באמת.

הרי היופי הוא בעיני המתבונן, ולכן המתבונן הוא זה שצריך לעשות את העבודה האישית שלו

עם עצמו כדי להחליט אם הוא אוהב את עצמו מספיק כדי לחיות את חייו ולא לחיות

את המוסכמות החברתיות התקשורתיות המקובלות.

לצערי, נשים וגברים רבים ימשיכו להרגיש דחויים אלא אם כן

ירזו או יעברו ניתוחים פלסטיים שלא כולם נחוצים.

לכן, אין מנוס מלחזור שוב ושוב על המנטרות של אהבה וקבלה עצמית,

על העידוד והדרבון לחיות את חייכם כפי שאתם ולהקרין זאת מבפנים החוצה, ולהעז לחיות ולאהוב.

לפעמים, אמיתות אוניברסאליות שנשמעות שחוקות הן בכל זאת הדרך היחידה לגרום לשינוי בחיים.

בסופו של דבר, גם האחרים יצטרכו לעבור את אותה דרך מתקנת כדי להודות בכך שהם בכל זאת

לא חיים בסרט ולמען אושרם האישי כדאי להם להעז ולאהוב את מי שהם נמשכים אליהם באמת.