בחילה

אני מזהה את התגובות שלי לטראומה ועוד איך.

אחרי שכבר רומיתי רגשית על ידי שני גברים בעבר מחקתי בלוגים שלמים,

מחקתי דברים שכתבתי, נגעלתי מעצמי.

בחודשיים האחרונים אני כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת בלי שליטה,

פוסט-טראומה מתמשכת של מערכת יחסים מעוותת, מסולפת, שקרית.

אני מרגישה מזוהמת, אני מקיאה מילים ושוטפת החוצה את כל הטינופת,

אני שופכת את המים והסבון והחלאה והסחי והמאוס.

לקח לי זמן לזהות את זה ולהבין, ורק כעת כשאני חוזרת לעצמי ולעשתונותיי

אין לי בעיה לומר שעבדו עליי שוב עם מילת הא', מילת הז', מילת הר'.

רק ברגע שאני מתחילה להאמין לעצמי אני יכולה להשתחרר מהנוכלות הזאת.

זוועה שלא תקרה יותר לעולם, בי נשבעתי.

שלוש פעמים מספיקות כדי להפסיק להאמין באגדה.

זה מספיק כדי להאמין רק בעצמי.