להאמין

אני רושפת אש, אמר לי בעדינות מישהו, אבל הוסיף מהר "לא תמיד", וגם חיוך זהיר.

כיום אני רכה מאוד לעתים נדירות כי התקשיתי מאכזבות ומכאבים שלא את כולם אפרוש.

חלקם יודעים אנשים שמכירים אותי משנותיי כאן.

לא הכל קשור לגברים, ואני בטח לא שונאת גברים.

הנה, אני עוקבת בהערכה ובחיבה אחרי ניל דיאמונד,

גבר שהתבגר מיפיוף כותב להיטים ומוקף נשים

והפך מהורהר, עמוק בשירים שהוא כותב גם על אהבה.

לגבר כזה אני מאמינה, כמו שאמרתי פעם על שלושה סוגי גברים,

שהם היחידים שאאמין להם אם יגידו לי כל דבר:

1. נגני סקסופון.

2. מוזיקאי פלמנקו ורקדניו.

3. זמרי אופרה, טנור ובריטון בעיקר.

ולאט לאט אני מוסיפה גברים טובים ומעניינים, כאלה שראויים לאמוני.

אבל רבאק, תאמינו לי בבקשה כשאני אומרת שאתם הולכים ופוחתים.

בכל זאת, אני נראית צעירה בתמונה אבל צלחתי כבר חצי מאה, 

ונגעתי בדרך זו או אחרת באלפי גברים.

תאמינו לי, אנא, כמו שאני מאמינה לניל דיאמונד בשיר החדש שלו שיצא רק כעת.