פטור, נקסט

רק בזמן אמירת סליחות ממושכת מבינים שיש גבול.

יש גבול לכל היכולת להבין מתי פוגעים ומתי לא,

מתי בזדון ומתי בשוגג,

מתי רק משום שניסינו לעשות כמיטב יכולתנו,

מתי בגלל שהחיים זורמים ולא בטוח שצריך לעצור.

אף פעם לא הבנתי מה זה לסלוח באמת, עד השנה.

עד שהתחלתי לעשות חשבון נפש אמיתי ממושך לפי המסורת.

חשבתי שפגעו בי אנושות,

ידעתי שפגעתי אנושות באחרים.

ביקשתי סליחה ממי שיכולתי,

חלקם ענו והגיבו, חלקם התעלמו.

לא עושה כעת חלוקה בין הקטנוניים לבין המתעלים על עצמם.

מיציתי.

הגעתי לקצה גבול היכולת והרצון שלי להתרפס  בסליחות.

אני מבקשת סליחה.

אני מוחלת לכולם.

הרי הרוב כבר מזמן לא רלוונטי.

זה לא אומר שאני מקבלת את מה שעשו לי.

זה לא אומר שאני מסכימה שיעשו לי את זה שוב.

אני מקווה שזה אומר גם שלא אחזור בעצמי על הטעויות.

זה רק אומר שיש בעבר שלי דברים שאני כבר לא יכולה לשנות,

והגיע הזמן להשלים עם זה ולהתקדם לחשבון נפש שיציב אותי בהווה ולא בעבר,

ויש מספיק מערכות לשדד ומספיק תחומים לאוורר ולנקות ולסדר.

נקסט.