יומן אלול - סליחות 6 - יוהרה וענווה

הסליחה של היום קצרה וממוקדת, ברורה ובהירה:
סליחה על היוהרה מחד גיסא, על ההצטנעות המתחסדת והמזויפת מאידך גיסא.
אין דרך להתגאות בכישרונות שלי מבלי להישמע יהירה,
אבל אין גם דרך לעשות בהם שימוש מבלי להכיר בהם ולהודות על כך שניחנתי בהם.

אם לא אפתח את המתנות היפות שלי, איך איהנה מהן?
אם לא אגיד תודה על שקיבלתי אותן, איך אראה אותן?

אם לא השתמשתי בהן לתועלתי ולתועלת הכלל, כאילו קיבלתי אותן לשווא.
אין אחד שלא קיבל מתנות, אין אחד שלא יכול להשתמש בהן.
כמה יותר, כמה פחות, כך שאני מניחה כעת שהאיזון בין הענווה על מספר המתנות שלי וגודלן,
לבין הגאווה על היותן היא לב מאזן האימה של היוהרה.
אין טעם לזייף הצטנעות על מצוינות, אם אכן אצליח להגיע אליה.
אין צורך, עם זאת, להתנשא ולהתיימר כאילו המצאתי את החיים ואת המציאות.

יומרה היא חטא, ואני יודעת מי ומה אני כל הזמן.
אם הייתי יהירה מדי – סליחה.
אם התחסדתי בענווה מזויפת – סליחה.
אם בעטתי בחבילות הצבעוניות והשופעות האלה – סליחה ממני וממי שנתן לי אותן,
גנטיקה או אלוהים, דרך הוריי.
אם לא השכלתי להשתמש בהן או לפתוח את נייר העטיפה – סליחה על הזמן האבוד.
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
אם לא למדתי הרגלי עבודה כדי ליישם את הכישרונות שלי – עליי האחריות.
אם לא אטרח ללמוד לעבוד אתן מעכשיו בחריצות ובהתמדה של הרגלי עבודה חדשים – עליי האשמה.

אני גאה בכל מה שיש לי, בכל מה שעשיתי, בכל גבול שפרצתי לזוועת אנשים או למרבה התפעלותם.
לא עשיתי זאת למען אף אחד אחר מלבדי, גם כשעזרתי לאחרים זה בא ממני ולמעני,
משום שאי אפשר לחיות בלי ערבות הדדית, בלי להושיט יד וכתף, כי אנחנו בני אדם.
כל מה שבניתי היה למעני, כי זוהי דרכו של עולם, וכל מה שאעשה מגיע לי בזכות ולא בחסד,
כי אני כאן ומגיעים לי החיים הטובים ביותר שאפשר לחיות.




תגובות