יומן אלול - סליחות 4 - אהבה

לעשות את ההפרדה ביני לבינו, בין האהבה שלי אליו לבין האהבה שלו אל עצמו,

ולהבין כל הזמן למה לקחתי על עצמי את התפקיד שלו לאהוב אותי.

להשתמש בו כתמרור לאהבה שלא הרגשתי בה עד שכבר כאב.

ללמוד את כל הסימפטומים למחלת התיעוב העצמי הנלווית לאשמה.

לסלוח לעצמי על שאהבתי אותי דרך עיניו ולא דרך עיניי, 

משום שממנו ביקשתי פחות ופחות ככל שרצה לתת לי פחות מעצמו,

ככל שנתקל בקשיים שלו אתי, ולא אזר אומץ לומר לי,

אלא לנטוש אותי לאט לאט בדרכו.

לסלוח לעצמי על שנטשתי את עצמי כמוהו, על שהתפשרתי על אהבה

שלא ענתה על צרכיי כאישה אלא צרכיה של ילדה נטושה שמעולם לא אהבו אותה כראוי,

שמעולם לא חיבקו אותה ולכן לא ביקשה עד שהוא בא, וגם החיבוק שלו הלך והתפוגג, ונמוג.

לסלוח לעצמי על שהפסקתי לאהוב אותי, על ששכחתי שאני אוהבת אותי וזה היה מוצק דיו להחזיק אותי כל החיים.

לסלוח לעצמי על שהרשעתי את עצמי בפשעים שלא אני ביצעתי, על שלקחתי אחריות ללבו ולא ללבי,

על שלא הפסקתי להתפשר ולבקש פחות ופחות עד שנעלם, איזו הפתעה.

לסלוח לעצמי על שלמדתי כבר מזמן לאהוב את עצמי, על שמעולם לא ויתרתי על כך

ובכל זאת ניסיתי לאהוב מהוואקום שנקרא לב מאוהב.

לסלוח לעצמי על שלא אהבתי את עצמי ברציפות, בעקביות, בנחישות שגיליתי כל חיי,

ושכחתי שאני כבר אישה ולא ילדה שתלויה במבוגרים, אלא מבוגרת בעצמה.

לאהוב את עצמי כי הוא לא, ואף אחד אחר לא יעשה את זה במקומי, וזה לכל החיים.

סליחה ששכחתי, שוויתרתי, שהתפשרתי, שהתעלמתי, שפגעתי בעצמי כל כך.

סליחה שהפסקתי לאהוב את עצמי.