יום הולדת שמח לי!

אני די ספיצ'לס היום, למען האמת, למרות שזה יום ההולדת שלי ובדרך כלל אני משתפכת באהבה עצמית. מתאמצת למצוא מילים לברך את עצמי למרות שאני שמחה מאוד שהגעתי עד הלום. אני מאושרת, ושמחה בחלקי, בסופו של דבר, אבל שאלוהים יעזור לי, כמה השנה האחרונה שלי כבת ארבעים ומשהו הייתה מפרכת מאוד, פשוטו כמשמעו. והיא עדיין, בהיותה השנה הראשונה שלי כעצמאית מוצהרת חוקית ולא רק ככה חופשי, מלידה.

לא רק כאבי צמיחה ברוכים, אלא גם אובדן ענק ועמוק מדי, מהרחם ומהלב, יותר מדי ויתורים גדולים בשבילי להתמודד עמם, ומעט קרסתי, קריסה מהסוג שאני לא מרשה לעצמי ועדיין מחלימה ממנה תוך כדי תפקוד ותפעול יום-יומי. הייתה לי שנת ייסורים, סליחה על הדרמה אבל זה מדויק למדי, למרות שפה ושם ראיתם שאני גם משתוללת בהנאה. אני שמחה שלא עברתי את זה לגמרי לבד, וכמה וכמה מכם היו לי לחברים תומכים גם מחוץ למסך, ועל כך תודתי.

הייתה לי שנה של התאמות, שינויים גסים וכוונונים עדינים. שנת מכאובים פיננסיים שהולכים ונמוגים, בלי עין הרע. שנת חזרה לעיר ילדותי והתאקלמות מחדש, שנת בריחה היסטרית מעצמי ומכל מה שאני יכולה לעשות, והתחברות ובחירה מחדש יום יום, משום שזה לעולם לא נגמר.

שנת אהבה, אין אהבה, אהבה שוב. היה מעט מדי צחוק מכל הלב, כמו שאני רגילה לו וזה די מצער אותי. זה משהו ששווה תיקון מהיר ויסודי. להחזיר עטרה ליושנה. ולא לוותר על האהבה למרות קשייה ומגבלותיה.

היו גם דברים טובים, כמו לגלות שוב, מעט בצער אבל בסופו של דבר בהקלה, שמה שעושה לי טוב לא תמיד עושה טוב לאחרים, אבל מי שטוב לו שטוב לי ממש לא אכפת לו מזה, העיקר שאני מחייכת. מסובך לכתוב אבל פשוט להבין, אני מניחה. וזה גם מאוד אגואיסטי כמו שזה נשמע. בפעם הראשונה בחיים שלי אני אגואיסטית לטובתי. אני עדיין מתרגלת לתחושה הזאת של עצמי במקום ראשון מול כל המוסכמות. לא פשוט, תאמינו לי.

לשנה הקרובה אני מאחלת לעצמי לעמוד בזה: מעכשיו אני לא מביטה לאחור, רק קדימה, וזאת ההחלטה שלי ליום הולדת זה. כי באמת אין טעם, הרי הגעתי לפחות למחצית חיי, אז מה, אבזבז אותם על המחצית הראשונה???

אני חוגגת כל יום ולכן לא בטוח שאעשה היום משהו שונה חוץ מלחייך קצת יותר ולעבוד המון. ולהסתכל קדימה, כי רק ככה מתקדמים. מזל טוב לעצמי, כי אני הכי נהדרת בעולם, לי.