ורק להפריע את שלום הציבור

יש אנשים שכבר לא נלחמים, מכל מיני סיבות. יש אנשים שנגררים בחיים שלהם, בטוחים שככה זה הכי בסדר בעולם לחיות, כי שום דבר לא מטריד אותם מלבד המצפון של אחרים.

יש כאלה שהסתדרו בחיים. מצאו את הפינה שלהם, הכאבים שלהם כבר שוככו, הפצעים שלהם כמעט לא נראים. הם יודעים שגם בפעם הבאה הם יהיו בסדר עם הפצעים החדשים כי הם לא לקוחים סיכונים גדולים, למה להם להתחכך? עדיף לשבת בשקט בצד ולא למשוך יותר מדי תשומת לב.

יש אנשים שאני קוראת כל הזמן את המלחמות שלהם בעוולות שנעשות להם, ואני לא יכולה להישאר בשקט, אבל גם אני קורסת לפעמים ולא יכולה יותר לשאת. אני לא מבינה איך הם יכולים להמשיך.


יש כאלה שיגנו בסתר לבם את אותם אלה שלא מוותרים, יסתייגו מהמהומה שההם מקימים כאילו שהם עצמם חסינים מאותו פשע שנעשה שם לעיניהם. הכעס של אלה נוקב את הלב של האלה והם לא מוכנים יותר להקשיב.
למה לא עשיתם אחרת? הם שואלים בשקט, או בקול רם. 
למה לא עשיתם כמונו וישבתם מבלי להתחכך?

למה אתם מפריעים לכולם להאמין שאפשר לעבור את החיים האלה בשקט מבלי להישרט, מבלי לדמם, מבלי לחיות בסיוט מתמשך שממנו אי אפשר לצאת?

*מוקדש ללוחמים על חייהם, שאינם מוכנים לוותר ולהתבוסס בדכדוך הנינוח שלהם.


תגובות