מר קצב, כבודו לשעבר, רוצה משפט חוזר. האסטרטגיה שלו ברורה
והמודל שלו מוכר, כמובן, אלא שהמודל שהוא מנסה לחקות היה חף מפשע באמת.
עמוס ברנס היה נחוש ועקבי, והתמיד משום שהיה באמת חף מפשע. היום כולם
יודעים זאת בוודאות ולכן הוא נוקה לא רק משפטית אלא גם ציבורית. מודל ברנס
מאיר לו את דרכו, גבירותיי ורבותיי.
אבל לא רק. "התיישנות" היא מילת המפתח המחליאה כאן. אותו חוק שגוזר התיישנות מלאכותית על עבירות מין הוא החוק שיזכה וינקה את האנס והמטרידן משה קצב, משום שרוב האנשים לא מסוגלים לשמר עמדה מוסרית לאורך זמן. אנשים מתעייפים, אנשים רוצים להמשיך, אנשים נוטים להיות סלחניים אם הפושע לא פגע בהם אישית, ומעטים מבינים את ההשלכות של משפט חוזר לפושע מורשע שקרבנות רבים שלו העידו נגדו על דפוס ברור של פגיעה. רוב האנשים גם לא מבינים שבמילה "מתירנות" ישנו לא רק היתר להתנהגות פורצת גבולות, אלא היא מתירה לגבר או לאישה לומר לא מוחלט. מבחינתם זהו רק עניין של התגמשות, הסתגלות, וקבלת תמורה, ולכן גם כשנשפט האנס הוא זכה לאהדה. כלומר, מבחינתם הוא נלחם בצדק על צדק.
זאת ועוד, מכיוון שקצב יודע שאף אחד כבר לא קונה פסק דין של בתי המשפט, אפילו העליון וגם בשבתו כבג"ץ, הוא יודע שיזכה ויזוכה לחלוטין גם אם לא יקבל את המשפט החוזר. קצב עובד על החלק המאוד לא רציונלי של העמך, כלומר, להפוך לעמוס ברנס של עבירות המין. העקשנות וההתמדה משתלמות והן אלה שמקבעות בסופו של דבר את התדמית ואת השם הציבורי של אדם, ובגלל זה הוא מסרב להודות וממשיך להילחם נגד ההרשעה. מבחינתו הוא צודק. הניתוח שלו נבון: הוא לוקח תובע לשעבר, ועוד כזה שמתוקשר כלוחם צדק, להבדיל מהסנגורים הקודמים שלו, מעמיד אותו מול המערכת שממנה יצא ואף אחד כבר לא מאמין לה, כולל אנשים כמונו. אף אחד לא יזכור יותר אם הורשע ובמה הורשע.
אבל לא רק. "התיישנות" היא מילת המפתח המחליאה כאן. אותו חוק שגוזר התיישנות מלאכותית על עבירות מין הוא החוק שיזכה וינקה את האנס והמטרידן משה קצב, משום שרוב האנשים לא מסוגלים לשמר עמדה מוסרית לאורך זמן. אנשים מתעייפים, אנשים רוצים להמשיך, אנשים נוטים להיות סלחניים אם הפושע לא פגע בהם אישית, ומעטים מבינים את ההשלכות של משפט חוזר לפושע מורשע שקרבנות רבים שלו העידו נגדו על דפוס ברור של פגיעה. רוב האנשים גם לא מבינים שבמילה "מתירנות" ישנו לא רק היתר להתנהגות פורצת גבולות, אלא היא מתירה לגבר או לאישה לומר לא מוחלט. מבחינתם זהו רק עניין של התגמשות, הסתגלות, וקבלת תמורה, ולכן גם כשנשפט האנס הוא זכה לאהדה. כלומר, מבחינתם הוא נלחם בצדק על צדק.
זאת ועוד, מכיוון שקצב יודע שאף אחד כבר לא קונה פסק דין של בתי המשפט, אפילו העליון וגם בשבתו כבג"ץ, הוא יודע שיזכה ויזוכה לחלוטין גם אם לא יקבל את המשפט החוזר. קצב עובד על החלק המאוד לא רציונלי של העמך, כלומר, להפוך לעמוס ברנס של עבירות המין. העקשנות וההתמדה משתלמות והן אלה שמקבעות בסופו של דבר את התדמית ואת השם הציבורי של אדם, ובגלל זה הוא מסרב להודות וממשיך להילחם נגד ההרשעה. מבחינתו הוא צודק. הניתוח שלו נבון: הוא לוקח תובע לשעבר, ועוד כזה שמתוקשר כלוחם צדק, להבדיל מהסנגורים הקודמים שלו, מעמיד אותו מול המערכת שממנה יצא ואף אחד כבר לא מאמין לה, כולל אנשים כמונו. אף אחד לא יזכור יותר אם הורשע ובמה הורשע.
תגובות
הוסף רשומת תגובה