להיות אמא

בבוקר זה אני רוצה להיות אמא.

הייתי כותבת שהייתי רוצה להיות כבר אמא, אם הייתי בעיצומו של התהליך עדיין, אבל אני כבר לא.

אני לא מבינה איך זה לא קרה כשתכננתי שיקרה, ואני עדיין לא מבינה איך זה קורה לאחרים.

האגביות שבה כל כך הרבה אנשים מביאים ילדים לעולם, לעומת אלה שמתאמצים כל כך מנקבת אותי עד שם.

אני רוצה להישאר על הגבעה הזאת ולא לשמוע קולות ילדים שהולכים לבית הספר בפעם הראשונה.

אני רוצה להישאר במיטה כדי להיות עם הילדים שרציתי כל כך, במקום ללוות אותם לכיתה עם חבריהם.

אני לא יכולה לכתוב מילים היום, רק לנעוץ.

אני שמחה שיש אנשים שלא רוצים ילדים.

אני שמחה שאין להם ילדים לא רצויים.

אבל אני רוצה.

אני לא אוהבת לשמוע אנשים שאומרים לאחרים מה לעשות, ללדת או לא ללדת.

לאמץ או להרות לבד בטיפולים ארוכים ומכאיבים.

זה לא חשוב לי איך.

חשוב לי רק שיהיה ילד שתהיה לו אני.

אני יודעת שאחיה עוד עשרות שנים, ואני יודעת שאף פעם לא אהיה לבד, בדרכי.

אני יכולה לחיות עם העובדה שאהיה מוקפת אנשים.

אני לא יכולה לסבול את העובדה שבכל השנים האלה האנשים האלה לא יקראו לי "אמא".

חשבתי שהשלמתי עם זה שכבר לא יקרה.

בבוקר כזה אני מבינה כמה לא.

הייתי אמורה להיות שם, בכיתה עם הילדים שלי, במקום זה אני כאן, וחוזרת למיטה לבד.

אמא שלי ואני צילום: אדוארדו מיטש