אני מרגישה אין ספור המילים מתגבשות לאמירות ונעצרות בקצה האצבעות שלי.
יש שמצליחות להידחק מתוך הבשר והדם ונמחקות אחר כך מכורח ההבנה שלי שדברים כאלה אסור לי לומר.
מוטב שאניח זאת לאחרים, מפורסמים וידועים ממני, מיומנים ממני בקבלות פנים לקהל, צועדים נחושים יותר על דרך ההצלחה.
הם יודעים לאן הם רוצים להגיע.
אני לא מגיעה ואני גם יודעת.
האמת היא שקצות האצבעות שלי זבות דם מצלעות המקשים שננעצות בבשרן כמעצור.
אני יודעת היכן נגמרת הדרך שלי, כי נוח לי.
זאת אמת נכונה להיום.
זאת הזירה שבה אני לא רוצה לדמם עוד, אם בכלל.
תגובות
הוסף רשומת תגובה