אני יודעת כעת מהו הקיר שלי. אני רואה אותו מתגלה לבנה לבנה. אני יודעת שהחיים שלי נועדו להיות מושלמים כמו החיים של כולם. אני יודעת שאתה לא יכול לקחת ממני שום דבר שלא אסכים לתת לך. אני מסכימה כעת כי אני לא מסוגלת לזוז יותר. אני רצה ורצה כל היום ובסוף היום אני עדיין לא מרוצה ממה שהספקתי לעשות. הספקתי מעט מדי, הספקתי כלום. אני לא עושה עבודה טובה כי אני לא מחוברת למקור שלי שממנו נובעת היצירה בדרך כלל. גם לא לעבודה פשוטה. שום דבר אינו מספיק טוב עדיין כי לא הצלחתי להגיע ליעד. לא הצלחתי לשבור את הקיר. עזור לי לשבור את הקיר, ריבון, עזור לי כי אני לא יכולה לסבול אותו יותר. לא ייתכן שאני רואה כל מה שמחכה לי בצד השני ולא מצליחה לשבור את הקיר הזה. זה לא הקיר שלי יותר, זה הקיר שנשאר בי מהעבר. השנה הזאת נגמרת ואני נשבעת כעת לעצמי שאני לא לוקחת ממנה שום דבר לשנה הבאה, במיוחד לא את האשמה שלי ושום עונש שהשתי על עצמי כי נדמה היה לי שמגיע לי עונש כלשהו לא מגיע לאף אחד גיהנום כזה. אתה רואה? אני לומדת חמלה לאט לאט. ככה, בפרץ ספונטני של הבנה אני מבקשת ממך ריבוני לקחת ממני את כל מה שעוצר אותי ואני חלשה מכדי להסיר בעצמי מה ששלך שלך, מה ששלי שלך, אני מוכנה ומזומנה לוותר על זה ולעבור הלאה. עזור לי בבקשה. תודה ואמן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה