אבא, סליחה

אגיד לך מה טוב בך, לא מה רע. את זה שמעתי יותר מדי זמן מכל הכיוונים, ולא שמעתי את מי שניסה לומר לי דברים טובים בכל זאת על אבא שלי. מה שטוב בך זה שאתה כן ידעת לאהוב אהבה ללא תנאי למרות הכאבים העצומים שלך, ולמרות שלא הצלחת לאהוב מקרוב אף אחד מילדיך. אתה הנעלם הגדול של חיינו, כל החמישה. למען ההגינות אהיה חייבת לומר שאתה הנעדר הגדול ביותר מחייך שלך, כפי שהבנתי אותם, וכנראה שיחסית לשאר הכרתי והבנתי אותך יותר מכולם, כי אני הבכורה. לא יודעת מי אשם ואין טעם להצביע כעת על הנסיבות, אלא להפיק מהן לקחים ולנסות להבין איך אני מרפאת את הפצע הגדול הזה שעודו מדמם כי בלי זה אי אפשר להתקדם.

אתה בנו האהוב של סבא יצחק, שהפך עולמות כדי לעזור לך למצוא את מקומך. בנה של מריה, שעל שמה קראת אותי מרים, אבל התאהבתי בתמונה היפה שלה שמאחוריה סבא כתב באהבה אין קץ, שכמוה מעולם לא טעמתי: Maria mi amor. אמך הקדושה כמעט ובתך שהערצת כל כך כי הייתה שונה ממך. זה מה שאני זוכרת ממך. בכל מקום שאמא הייתה קשה אליי אתה היית רך והגנת עליי, עד שכבר לא יכולת, ונעלמת כי הרחיקו אותך מאתנו, ומאז לא יכולת לשאת יותר את שאר הכישלונות שלך, ואני לא הצלחתי להתגבר על הכעס שלי עליך שלא היית אבא חזק למעני ולא נשארת קרוב לשמור עליי. אף אחד לא שמר עליי מאז, גם לא אמא, ולכן אני שומרת על עצמי. מבין?

זה לא שהיית מושלם, אבל לא  היית מפלצת כזאת ואני חושבת שבסופו של דבר התחלת להאמין במה שסיפרו עליך ולכן נכנעת כשגם אנחנו נעלמנו. ככה היה נהוג פעם – אמא נשארת ואבא הולך. ואם רצה להישאר לא ממש נתנו לו. במקרה שלנו, לפחות. זה היה מאוד מובהק ובגלל זה אני נלחמת באמהות כאלה גם היום, כדי שהילדים שלהן לא יחוו את השבר הנורא שאני חוויתי וכדי שאבות אחרים לא יקמלו כמוך.

בסופו של דבר זה תמיד מסתכם בכסף, ועד כמה גבר יכול להיות יציב ואחראי מספיק למשפחתו ולאישה שהוא אוהב, ואתה לא יכולת. 
מה שאחרים לא יודעים ואני כן זוכרת זה את השעות שבהן ישנת מרוב דיכאון על כך שלא ראית את ילדיך תקופה ארוכה, ולא ידעת איך להלהיב אותם לרצות להיות עם אבא שלהם, ולאט לאט שקעת לתוך מציאות שבה נשארת לבד. בדיוק להפך ממה שקרה עם סבא, שמאז שסבתא נהרגה לא השאירו אותו אף פעם לבד, וזה משהו שאני לא קיימתי בעצמי. הוא היה מוקף אהבה עד יומו האחרון, למרות שאפילו להלוויה שלו לא הצלחתי להגיע מקורס קצינות.

אני יודעת שלא הבנת מעולם איך הגעת למצב כזה שבו אתה נשאר לבד ובודד, וכולנו כועסים עליך. על זה אני רוצה לבקש סליחה, כי גם כשהייתי בוגרת נשארתי ילדה קטנה ולא יכולתי לבנות את הגשר בין העבר לבין ההווה או לשרוף את הגשר העקום, נכון יותר לומר, ולבנות אחד חדש. העדפתי גם אני לוותר, וזה כנראה בדיוק כמוך. גם אני לא יודעת איך להפסיק להאמין למה שאומרים לי ולחזור להאמין בעצמי.

אתה זוכר שכשהתחלתי להביא תעודות רעות כי לא אבחנו את בעיית הקשב והריכוז שלי והתחלתי לפשל במתמטיקה? אני, הילדה המחוננת שאף אחד לא ידע מה קורה לה וכולם חשבו שזה בגלל הגירושין. אמא כעסה מאוד. אתה רק הסתכלת בתעודה, כי התעקשת שלא ימנעו ממך עדכון עלינו כמו שנהוג היה אז וגם היום במידה רבה, והעיניים שלך היו עצובות קצת אבל לא כעסת עליי ולא נזפת בי ולא גרמת לי להרגיש כישלון. אני לא זוכרת איך ניסחת את זה אבל אמרת משהו שגרם לי להרגיש שזה לא סוף העולם. שאני עדיין אהובה למרות הכישלון.

כואב לי שאני לא למדתי את השיעור הזה עליך ועליי, לאהוב אותך למרות הכישלון להיות אבא שלי. על זה אני מבקשת סליחה ומבקשת שתמשיך לאהוב אותי. בעצם, מעולם לא הפסקת. אני יודעת כמה התגעגעת לכולנו וכמה ניסית לברר עלינו ואיך אנחנו מתקדמים בחיים וכמה כאב לך כשלא הסתדר לנו, וכמה מאמץ עשית כדי להיות נוכח גם בחיי הנכדות שלך.

בסופו של דבר אני חייבת שהסיפור הזה ייכתב בצורה מסודרת וברורה, כדי שכולם יבינו כמה אהבת אותנו וכמה היינו האור של חייך גם כשלא נוכח. הבלחנו בזיכרון שלך כסיבה הכי טובה שלך לחיות ולפחות על זה שמחת שחיית. אני לא יודעת איך אפשר היה לתקן את המשפחה בדיעבד, למרות שדרשת וציפית ממני כבת הבכורה לדאוג לכולם ולחבר אותנו כל הזמן. אני עושה כמיטב יכולתי ונכשלת בפעמים אחרות. אתה רצית שאהיה כמו האמא הנערצת שלך כי זיהית בי את היכולת לאהוב ולהיות אמא כזאת, וכמה כואב שלא הצלחתי להיות כזאת גם בחיים ואפילו לא הספקתי לספר לך כמה ניסיתי וכמה לא צלח. לא היה לי עם מי לחלוק את הכאב הגדול הזה שאחרי המשפחה שנכשלה לי בילדותי לא הצלחתי לתקן אותה ולבנות חדשה בבגרותי. כנראה משום שהתכחשתי לה ולעצמי. 

שום דבר טוב לא בא משנאה, אני אומרת כבר שנים, רק מאהבה.

עדיאל וטטוש אתי כל הזמן, לפחות זה הצלחתי להשאיר בחיי. השאר בחייהם ויום אחד אעשה מאמץ גם אתם. היום לא. היום אני יושבת רק אתך ואתי ועם סבא וסבתא, שבטח נוזפים בי מלמעלה על שנטשתי אותך אבל אתה מסנגר עליי ומספר להם שאני ילדה טובה. שלא יכעסו. סבא וסבתא הגנו על הילדים בלי פשרות, ואתה היית הבן הקטן והאהוב שלהם והם לא ישתקו לי כשאפגוש אותם יום אחד, אבל אתה תהיה שם כדי להרגיע אותם ולספר להם שאתה סולח לי, קרוב לוודאי.

מעולם לא באת אתנו חשבון על כך, אבל העזת לבטא את הכאב שלך כל הזמן והוא כיסה על שמחת החיים והצ'ארמריות שלך ועל התשוקה שלך לחיים ובכלל, ואלה הדברים שהורשת לי חוץ מיופייך. אני בדיוק כמוך – צ'ארמרית שכולם אוהבים אבל בסופו של דבר נשארתי גם אני לבד. וגם אני לא יודעת איך להשאיר לידי מי שאוהב אותי, וכן, גם אני עדיין לבד. ההבנה הכבדה והגורלית הזאת שכל מה שאנחנו עושים עלול לקרות גם לנו מעירה בי את החרטה והבושה והאשמה על הכל, למרות שעשיתי רק מה שידעתי הכי טוב לאותו זמן ותו לא.

הגיע הזמן לנקות זאת ולהגיד את הדבר הנכון, וכמו שצריך. אני זוכרת שאני חייבת לך סליחה גדולה, גם לסלוח לך וגם לבקש ממך. אני מבקשת סליחה ואני סולחת לך ואני מקווה שעוד ניפגש יום אחד שם, במקום שבו רק הנשמות הטהורות מתחברות לחיבוק אינסופי של סליחה וחמלה ואהבה ללא תנאי. בדיוק התכונות שאני בוחרת לזכור ממך.

חורחה אדוארדו מיש (מיטש) ז"ל, אבא, אני אוהבת אותך.

הנסיכה הבכורה שלך.