שולחן חג לאישה אחת

תשמעו סיפור: לפני כמה שנים קניתי בחנות כלי בית יקית אחת ברמת גן סט זוגי של פורצלן פולני צבעוני, כמו שאני אוהבת, שמיועד לקפה ועוגה. שתי צלחות וספל ענוג לזוג. חלמתי על תה מנחה בשבת או בחג, עם כלים יפים וזחיחות דעת של אוהבים, שלווה של אינטימיות שקטה מלווה ריחות וטעמים ביתיים. חלמתי להגיע למנוחה ולנחלה של האהבה. לא דמיינתי לעצמי מעולם שזה יהיה עד כדי מסובך וברוטלי.

פורצלן Duo 

הסט חיכה על המדף וצבר אבק מעל הפוטנציאל הזוגי שלו, החושניות והרומנטיקה שלו נחבאות בתוך קופסת פלסטיק ארוזה בסרט אדום, ואני לא מעזה לגעת ולהציע זוגיות לאף אדם, גם כאלה שהיו כאן, והיו כאן לא מעט גברים, אהבות פוטנציאליות חלומיות, גברים שלא רצו אותי. הבלגתי וחיכיתי בסבלנות, בהנחה שהפורצלן הזה מתאים רק לרגע המושלם, הנכון, האוהב באמת, וסמכתי על עצמי שאדע בדיוק מתי להוציא את האהבה מהקופסה שלה.

סט זוגי ממתין 

זה לא קרה, ואני מצאתי את עצמי שוקעת בדיכאון לראשונה בחיי, כשהבנתי שמאז שחזרתי לביתי ביום הפסקת האש לא יצאתי מהבית אפילו לזרוק אשפה. ביקשתי מילדי השכנים לעזור לי. הכל הסתבך שם אחד בשני. האובדן של האהבה הגדולה יחד עם המלחמה על חיי פשוטו כמשמעו. פחד המוות הנורא שאחז בי יום ולילה תחת אש, הכעס והזעם על כל מי שפגע בי בכל מקום, גם בזוגיות שדמיינתי לעצמי, ולא הייתה. הבנתי שאני בבעיה כשהתחזקתי בגוף ועדיין לא יכולתי לדרוך מעבר לסף.

לומר לכם את האמת, אני לא מבינה איך אהבה יכולה להיגמר, או יותר גרוע מזה – איך קשר נגמר כשעדיין אוהבים. אבל זה נגמר, עבר. אין יותר הוא, יש רק אני. לכן, אני נזכרת כעת בילדה הקטנה שאהבה לשבת לבד ולהמציא לעצמה סיפורים, לתפור בגדים לבובות ולקרוא, לצייר ולרקום ולבשל לעצמה ומעולם לא הרגישה בדידות, רק אהבה. אני מניחה כעת עוד אבן דרך במסלול לשפיות עצמית וליציאה מהדיכאון שתקף אותי בחודשיים האחרונים. אני קוראת לזה חיזור עצמי, משום שהאהבה מנצחת תמיד, רק לא סיפרו לנו שזאת האהבה לעצמנו בראש ובראשונה.

החלטתי שאני לא מחכה יותר לאף אחד. זאת השורה התחתונה. אני יודעת שאנחנו אומרים את זה לעצמנו כל הזמן, אבל יש לנו לפעמים איזו פינה שבה אנחנו מחביאים מתנה ליום ההוא. גם לי יש מתנה כזאת, והחלטתי שלא עוד.

פתחתי את הקופסאות המאובקות. הוצאתי את הפורצלן היפהפה, מזגתי לעצמי תה ארל גריי נפלא והנחתי לצדו עוגת תפוח בדבש, והחלטתי שאני די טובה לחיות אהבה לעצמי גם מבלי לחכות לשום נסיך. אני כבר לא נסיכה. אני מלכה בפני עצמה, כמו כולנו, ואני כבר מולכת בממלכה הקסומה והפרועה להפליא שלי. אם ירצה מועמד למלכות לחוות אותה לצדי, זה יכול להיות נפלא וסקסי ומתוק וקסום וכל מה שאני יודעת לעשות בחיים, אבל זה לא מחויב המציאות. אני מעצבת את המציאות כמו פורצלן פולני, ובינתיים אני לא זקוקה לאף נסיך וואנאבי, ולא לשום אשליה. הגעתי הביתה לעצמי, ואני נהנית מאוד מתה מנחה לבד, כמו  תמיד, לפני שהדמיונות על אהבה קלקלו לי את המציאות. בשנה הקרובה אני מאחלת לכולנו אהבה ענקית לעצמנו, ומשם הכל יכול לקרות. שולחן חג לאחד, אם עורכים אותו באהבה, הוא חגיגי ונפלא כמו שהוא, והוא מושלם. זאת תהיה ללא ספק שנה של אהבה.