רצח רבין ואני, טראומה והמציאות

חזרתי לארץ מניסיון ההגירה שלי בגרמניה חודש וחצי לפני רצח רבין, ולא הפסקתי לבכות שבועות כשהבנתי מה קרה כאן, מה עשיתי לעצמי, לאן חזרתי, ואני מתחרטת על שובי עד עצם היום הזה. מאז אני עושה כמיטב יכולתי לא לטבוע, לא להיקבר כאן חיים, וזה רק הולך ונהיה גרוע יותר. ברור לי שאני לא היחידה.
אני מקללת את הרגע שבו הצטרפתי לברנז'ת התקשורת כי לאחרונה הבנתי סופית שמדובר בחברת המקושרים ולא הכישורים בהכרח. כל מעצבי דעת הקהל שדוחפים אג'נדות שקריות כדי לא למוטט את הזהות שבנו לעצמם כל השנים לכאן או לכאן.
לא רק הפלסטינים זקוקים להגדרה עצמית, גם אלה שלא מסוגלים יותר לזלוג מהדמות שלהם, כי אז מה יעשו? אנה יפנו ואיך יכנו את עצמם? לאיזו קליקה ישתייכו עכשיו? את מי יסיתו זה נגד זה כעת? למי ימכרו מאמר מטומטם ולא קוהרנטי מכל פלג פוליטי שהוא?

ארבעים שנה עברו, ואף אחד לא יוכל להחזיר אותן ואותנו לאחור. אל תאמינו לעצלני המחשבה, מקבלי המשכורות הגדולות שחושבים שאפשר להקים שתי מדינות "נקיות" עם גבולות ברורים ומסודרים כמו בשנת 1967. אל תאמינו לקיצוניים שחושבים שאפשר "לפנות" או "לטרנספר" אדם או בית. בחיים הפרטיים שלכם, אם היו אומרים לכם לפתור את הבעיות האישיות שלכם בצורה כזאת לא הייתם מעזים להסתמך על נתונים מלפני 40 שנה. לא הייתם מטומטמים מכדי לסרב להודות במציאות שלכם בהווה, והייתם עובדים עם מה שיש כאן ועכשיו.
שתי טראומות לאומיות היו בחיי ובין שתיהן קשר בל יינתק - מלחמת יום כיפור ורצח רבין. מאז, כל שנה, אני רואה פחות ופחות אנשים שמכירים במציאות מבלי לספר לנו סיפורי הבל עליה. אין פתרון לסכסוך הזה משום שאין כזה דבר סינרגיה בין פלגים אידיאולוגיים יריבים ששניהם מסרבים להכיר זה בזה. כל עוד נהיה מחולקים אידיאולוגית נישאר שבויים באגדות אינטרסנטיות ולא נפתור שום דבר.
משקרים לכם כשאומרים שיש כאן אפשרות לצדק כלשהו. אף אחד לא צודק כאן. יש רק החוק הפילוסופי הוותיק - היש ישנו והאין איננו. מי שמסרב לראות את זה דן אותנו לעשרות שנים של שפיכות דמים ללא הצדקה, כך שמלבד ביצור אגואים של פוליטיקאים, בעלי מאמרי דעה וטורים, גנרלים ואנשי כספים. אין שום הבדל בין הימין לשמאל. כל הוויכוחים נסובים בין אנשים שחייבים להצדיק את המשכורת שלהם ואת הקתדרות המנופחות שלהם, ולכן הם ימשיכו להזין וללבות ריחוק, ניכור, שנאה, אלימות, שקרים, היעדר פתרון.
אתם בוכים על ראש ממשלה אחד שנרצח? תבכו על כך שנותרו כאן כל כך מעט בני אנוש. על כך שבעלי תפקידים בכל תחום ובכל מקום מועלים בצלם האדם שלהם, מפרים את אמון הציבור והורסים כאן כל חלקה טובה. תבכו על כך שאין יותר בושה, אין בינה, אין אומץ לאף אדם מלבד אלה שכבר לא נותר להם מה להפסיד כשגבם אל הקיר. זהו הרצח האמיתי שנעשה כאן יום יום. אבל למי זה אכפת? יש סמלים ורק להם יש כאן זכות קיום, מתברר.

תגובות